מיני מי

זה כנראה פריט התחמושת העתיק ביותר שמצאתי אי פעם: קליע מיני ירוי שנחת אי שם בעבר בתוך החול הלבן והנעים של גבעות תל ברוך, והמתין דורות על גבי דורות - עד שגשמי האביב שירדו אמש במשך כל הלילה שלפו אותו החוצה.
כדורי מיני לא נקראו כך בגלל קוטנם (להפך, הקליבר שלהם עצום) אלא על שם אדם, Minie, צרפתי שפיתח אותם בשנות ה-50 של המאה ה-19. זו היתה פסגת הפיתוח של רובי המוסקט: במקום כדור עגול וגרוע מבחינה אווירודינמית, כדור מחודד, עם חריצים בתחתיתו שנועדו "לאחוז" היטב בסלילי הקנה. התוצאה: דיוק וטווח משופרים. כדור המיני הגיע בתוך שרוול נייר ובו מנה מדודה של אבק שריפה. המשתמש תלש בשיניו את קצה שרוול הנייר, שפך לתוך הקנה את אבק השריפה, תחב פנימה את הכדור - ומשם תפעל את הנשק כמו שאר רובי המוסקט ששלטו בשדות הקרב מאות שנים לפני כן.
תור הזהב של התחמושת הזו היה קצר למדי - בעיקר במלחמת קרים ובמלחמת האזרחים בארה"ב. בגדול, מדובר ברצועת זמן צרה - 1855 עד 1870. אחר כך כבר החלו לצוץ התחמושת המודרנית - כדור שמורכב מתרמיל, פיקה וקליע, והרובים המודרניים -  שנטענים מבית הבליעה ולא מקצה הקנה.
באזורנו המוזר ייתכן שרובים מיושנים גררו הלאה לתוך המאה ה-20, נניח בשימוש בדואים. ועדיין, מסקרן אותי מאוד לדעת מי ירה בחולות הסמוכים לביתי את הכדור הפרימיטיבי, ומתי. דמיוני מפליג עד למשלחת ה-pef הוויקטוריאנית, שתרה את הארץ ושירטטה את המפות המדויקות והיפות שלה. מי יודע, אולי במסעותיה על קו החוף נתקלו אנשיה, בכובעי פקק וחליפות ספארי בוהקות, בחיית בר שהקפיאה את דמם ונורתה.

מזדקנים

החורף הזה טוב אליי: מבול אחרי מבול, סופה אחרי סופה. החולות זזים, עפים, נוסעים וכמו בשיר - זוכרים.
הגבעות של תל ברוך עדיין פולטות את העבר שלהן. ובזמן האחרון זכיתי לגל קטן של כדורים במצב מושלם. חלקם עושים רושם של משהו שאפשר להכניס לבית הבליעה של רובה לי-אנפילד (לו היו זמינים לי!) - ולירות כאילו כלום. כאילו שלא מוטבעות עליהם שנות הייצור 15 או 16. כלומר, 1915 או 1916.

15, 16 - כמה מוזר: הכדורים והתרמילים שפעם - מבחינתי - היו בני תשעים ומשהו, הם עכשיו בני מאה. המלחמה ההיא, שבה הם נשמטו על החול הרך של הדיונות, קבועה אי שם בזמן. אין לה גיל, אין לה המשך. היא שם, היכן שהיתה, טמונה בחול.

זה אני שנסחף קדימה אל העתיד הזקן שלי.

שלושה חורים, ארבעה חורים

לפני כמה ימים מצאתי בחולות תל ברוך שני כפתורי מכנסיים פשוטים וסטנדרטיים. הם היו מונחים במרחק של אולי עשרה מטר זה מזה. הרוחות ששייפו את שכבת חול הים הדקה חשפו אותם, נעוצים בשכבת החמרה הקשה יותר. לאחד שלושה חורים, ולאחד ארבעה.

כמעט זהים זה לזה, פרט לעניין החורים. שלושה חורים: צבא גרמני. ארבעה חורים: צבא בריטי.

הכפתורים האלה, ככה הם מונחים להם ממש בצמידות, קרוב למאה שנה אחרי שבעליהם נפצעו או נהרגו בקרב.

והנה לכם, זאת מלחמת עולם. בשביל זה שווה להפליג אלפי מילין ולהיהרג על גבעות חול זרות. כי לי יש שלושה חורים בכפתורי המכנסיים, ולך יש ארבעה.

טורקי קטן

הרוחות החזקות שליוו אותנו במהלך יום העצמאות גילחו וחשפו משטחים שלמים בחולות תל ברוך. מתוך גל של רסיסי פסולת בנייה ושאריות ממסיבות החג צץ התרמיל הזה, של כדור 7.92 מ"מ טורקי. שנת הייצור שלו, 1332 למניין העותומני, מיתרגמת ל-1916. יחסית לרוב הכדורים הטורקיים שמצאתי (והם אינם רבים בהשוואה לבריטיים), זה ממש חדש.

בין הקברים של כאברי

קשה להאמין, אבל בין הקברים המנותצים של בית העלמין של כאברי (הכפר הערבי שקדם לכברי של ימינו) עדיין אפשר למצוא את תרמילי המארב הנורא שבו נהרגו 46 מאנשי שיירת יחיעם במרץ 1948.

התרמילים שנמצאו בין המצבות (בדיוק לפי התיאורים הרבים של מאורעות אותו יום, לפיהם מכת האש הראשונה נורתה מתוך עמדות שהוכנו משברי קברים, מטרים ספורים מהכביש הצר שמתפתל מתחת) יוצרו בארה"ב ובאוסטרליה ב-1941. כמו כן נמצא מנוף של רימון יד צרפתי f1 ורסיסים רבים שמעידים על כך שמישהו מבין הצדדים הלוחמים גם הנחית ארטילריה על מקום ההתכתשות.

כזה עוד לא היה לי!

קליפ מוכן לשימוש ובו 5 כדורי 0.303 של רובה לי-אנפילד בריטי. נמצא אתמול בשמורת חוף השרון, ממש בצמוד לקצה הדרומי של ארסוף. הכדורים במצב כמו חדש. למרבה הצער, המתכת החלודה של הקליפ (מחסנית פרימיטיבית להטענת הכדורים ברובה הלי-אנפילד) התפוררה זמן קצר אחר כך.

I'm back!

אחרי הדממה של כמעט שנתיים - הנה, פה. אתחיל מכל מיני דברים שנאספו באחרונה. מכפתור גרמני שכמותו נמצא בפעם הראשונה בכל שנותיי כמלקט (זה שיש בו שלושה חורים) ועד למעטפת ריקה ושלמה של פגז שראפנל. והכל הכל בחולות תל ברוך.