זה כנראה פריט התחמושת העתיק ביותר שמצאתי אי פעם: קליע מיני ירוי שנחת אי שם בעבר בתוך החול הלבן והנעים של גבעות תל ברוך, והמתין דורות על גבי דורות - עד שגשמי האביב שירדו אמש במשך כל הלילה שלפו אותו החוצה.
כדורי מיני לא נקראו כך בגלל קוטנם (להפך, הקליבר שלהם עצום) אלא על שם אדם, Minie, צרפתי שפיתח אותם בשנות ה-50 של המאה ה-19. זו היתה פסגת הפיתוח של רובי המוסקט: במקום כדור עגול וגרוע מבחינה אווירודינמית, כדור מחודד, עם חריצים בתחתיתו שנועדו "לאחוז" היטב בסלילי הקנה. התוצאה: דיוק וטווח משופרים. כדור המיני הגיע בתוך שרוול נייר ובו מנה מדודה של אבק שריפה. המשתמש תלש בשיניו את קצה שרוול הנייר, שפך לתוך הקנה את אבק השריפה, תחב פנימה את הכדור - ומשם תפעל את הנשק כמו שאר רובי המוסקט ששלטו בשדות הקרב מאות שנים לפני כן.
תור הזהב של התחמושת הזו היה קצר למדי - בעיקר במלחמת קרים ובמלחמת האזרחים בארה"ב. בגדול, מדובר ברצועת זמן צרה - 1855 עד 1870. אחר כך כבר החלו לצוץ התחמושת המודרנית - כדור שמורכב מתרמיל, פיקה וקליע, והרובים המודרניים - שנטענים מבית הבליעה ולא מקצה הקנה.
באזורנו המוזר ייתכן שרובים מיושנים גררו הלאה לתוך המאה ה-20, נניח בשימוש בדואים. ועדיין, מסקרן אותי מאוד לדעת מי ירה בחולות הסמוכים לביתי את הכדור הפרימיטיבי, ומתי. דמיוני מפליג עד למשלחת ה-pef הוויקטוריאנית, שתרה את הארץ ושירטטה את המפות המדויקות והיפות שלה. מי יודע, אולי במסעותיה על קו החוף נתקלו אנשיה, בכובעי פקק וחליפות ספארי בוהקות, בחיית בר שהקפיאה את דמם ונורתה.
