שלושה חורים, ארבעה חורים

לפני כמה ימים מצאתי בחולות תל ברוך שני כפתורי מכנסיים פשוטים וסטנדרטיים. הם היו מונחים במרחק של אולי עשרה מטר זה מזה. הרוחות ששייפו את שכבת חול הים הדקה חשפו אותם, נעוצים בשכבת החמרה הקשה יותר. לאחד שלושה חורים, ולאחד ארבעה.

כמעט זהים זה לזה, פרט לעניין החורים. שלושה חורים: צבא גרמני. ארבעה חורים: צבא בריטי.

הכפתורים האלה, ככה הם מונחים להם ממש בצמידות, קרוב למאה שנה אחרי שבעליהם נפצעו או נהרגו בקרב.

והנה לכם, זאת מלחמת עולם. בשביל זה שווה להפליג אלפי מילין ולהיהרג על גבעות חול זרות. כי לי יש שלושה חורים בכפתורי המכנסיים, ולך יש ארבעה.

טורקי קטן

הרוחות החזקות שליוו אותנו במהלך יום העצמאות גילחו וחשפו משטחים שלמים בחולות תל ברוך. מתוך גל של רסיסי פסולת בנייה ושאריות ממסיבות החג צץ התרמיל הזה, של כדור 7.92 מ"מ טורקי. שנת הייצור שלו, 1332 למניין העותומני, מיתרגמת ל-1916. יחסית לרוב הכדורים הטורקיים שמצאתי (והם אינם רבים בהשוואה לבריטיים), זה ממש חדש.

בין הקברים של כאברי

קשה להאמין, אבל בין הקברים המנותצים של בית העלמין של כאברי (הכפר הערבי שקדם לכברי של ימינו) עדיין אפשר למצוא את תרמילי המארב הנורא שבו נהרגו 46 מאנשי שיירת יחיעם במרץ 1948.

התרמילים שנמצאו בין המצבות (בדיוק לפי התיאורים הרבים של מאורעות אותו יום, לפיהם מכת האש הראשונה נורתה מתוך עמדות שהוכנו משברי קברים, מטרים ספורים מהכביש הצר שמתפתל מתחת) יוצרו בארה"ב ובאוסטרליה ב-1941. כמו כן נמצא מנוף של רימון יד צרפתי f1 ורסיסים רבים שמעידים על כך שמישהו מבין הצדדים הלוחמים גם הנחית ארטילריה על מקום ההתכתשות.

כזה עוד לא היה לי!

קליפ מוכן לשימוש ובו 5 כדורי 0.303 של רובה לי-אנפילד בריטי. נמצא אתמול בשמורת חוף השרון, ממש בצמוד לקצה הדרומי של ארסוף. הכדורים במצב כמו חדש. למרבה הצער, המתכת החלודה של הקליפ (מחסנית פרימיטיבית להטענת הכדורים ברובה הלי-אנפילד) התפוררה זמן קצר אחר כך.

I'm back!

אחרי הדממה של כמעט שנתיים - הנה, פה. אתחיל מכל מיני דברים שנאספו באחרונה. מכפתור גרמני שכמותו נמצא בפעם הראשונה בכל שנותיי כמלקט (זה שיש בו שלושה חורים) ועד למעטפת ריקה ושלמה של פגז שראפנל. והכל הכל בחולות תל ברוך.

ללכת עם

לצד התחמושת שנותרת בשדות הקרב כעדות למהומת הדמים שהשתוללה בהם, השרידים האישיים, האזרחיים יותר, תמיד משכו אותי. ההטבעות שעל כרכוב התחמושת מספרות סיפור טכני: מתי ייצרו? מהיכן הביאו? איזה כלי נשק היו בידי היחידות הלוחמות? בדרך כלל, התחמושת נותרת נטולת אישיות: היא מספרת על ההיסטוריה הגדולה, לא על בני האדם. לא כך כאשר מרימים מבין גרגירי החול פריטים כמו אבזמי חגורות ותרמילים, דיסקיות זיהוי וכפתורים. אלה היו צמודים לגופו של אדם. כשהוא הזיע, הם נרטבו. כשהוא דימם, הם נספגו בדמו. כשנפגע והתגולל בחולות, הם נתלשו ונותרו מוטלים היכן שהיו.
הצטברו אצלי המון כפתורים. כמה עשרות טובות. רובם המכריע "כפתורי utility", אלה הכפתורים הפשוטים, כפתורים של מדי ב' בריטיים. כפתורים פליז או נחושת דמויי קסדה, שבהם פעורים כעיניים גדולות ארבעה חורים. חלקם משקשקים זה על זה בתוך שקיות ניילון. אחרים צצים בכל מיני מקומות בבית: שולחן האוכל, השטיח, התוף של מכונת הכביסה לשם התגלגלו מכיס שאליו הוכנסו במהלך עוד סיור. מה עושים איתם?
אז לקחתי מכנסי גאפ שכבר ידעו ימים טובים יותר, מכנסיים שאיבדו כפתור או שניים, ותפרתי במקום כפתורי הפלסטיק האבודים את כפתורי מלחמת העולם הראשונה. כמעט 100 שנה אחרי ששירתו חייל בריטי עלום שם, הם משרתים אותי.
Thank you, ol' mate

כרכוב תלוש מחפש פתרון

התקופה החורפית היא ברכה לא רק לחקלאים ולמאגרי המים, אלא גם עבור מחפש התחמושת. המים שוטפים את שכבת החול העליונה, וחושפים דברים שמי יודע כמה זמן שכבו שם, ממתינים לאור השמש. בשבועות האחרונים התעצלתי לכתוב, אך לא הפסקתי להסתובב. כאשר עיקר ההסתובבות נעשה בין שני האתרים הכבדים - תל רקית (חולות תל ברוך) המוכר לעייפה, ושתי האחיות המוכרת לא פחות.

בתל רקית, בחלק שבדרך כלל איני מסתובב בו משום שהוא מלוכלך מאוד (בסופי שבוע נעשה בו שימוש על ידי נהגי ג'יפים חובבים, שמטפסים על המדרונות התלולים ומותירים אחריהם טינופת בדמות בקבוקים ושקיות פיצוחים) מצאתי תרמיל בלתי מזוהה.

בעצם, זהו אינו ממש תרמיל אלא קצת יותר מכרכוב של תרמיל. השאר נרמס, נמעך וקרס לתוך עצמו. כנראה מישהו דרך עליו בשלב מסוים של חייו האומללים. קשה לי לדעת מה היה אורכו של התרמיל כשהיה שלם: האם זוהי תחמושת של רובה, או אולי של אקדח. בכל מקרה, זהו תרמיל בעל כרכוב בולט (rimmed) שעל פניו נראה כמו תחמושת לי-אנפילד בריטית. אך זוהי לא תחמושת לי-אנפילד, משום שהקוטר גדול בהרבה, בכ-2 מ"מ יחסית לתחמושת הבריטית הנפוצה. 

גם הסימון לא זורק אותי לשום כיוון מסוים. ה-X שמפריד בין ההטבעות מזכיר מאוד את שיטת הסימון הגרמנית. אך לסימונים עצמם לא מצאתי זכר לאחר חיפוש נמרץ בגוגל.

הסימונים הם: 8, III, סימון לא מזוהה - אולי הספרה 1, ו-III

מישהו מכיר?


** עריכה **

אהה! כזה דבר לא קרה לי. התרמיל שוכב אצלי כשלושה שבועות בלי שאצליח לזהותו. והנה, בדיוק אחרי שהעלתי את הפוסט הזה קלטתי שלא חיפשתי כפי שצריך. כמה הקלדות מתוקנות בגוגל, והתעלומה נפתרה. כלומר, נפתרה חלקית.
התחמושת היא "11.3X36R גאסר-מונטנגרין". תחמושת מיושנת מאוד, בקוטר 11.3 מ"מ, במקור מאוסטריה/מונטנגרו - שנעשה בה שימוש באקדחים תופיים וברובי קראבין - שלפי המעט שקראתי עד כה היתה נפוצה באיזור הבלקנים. דוגמה לאקדח שבו נעשה שימוש בתחמושת זו: גאסר M1870, שאת צילומו אפשר לראות כאן. זה היה האקדח התקני של צבא האימפריה האוסטרו-הונגרית.
הכדור שמצאתי יוצר ב-1891, כפי שאפשר לראות כאן. הטבעה פשוט השתפשפה, ולא הצלחתי לזהות את המספרים. הוא יוצר על ידי חברת Sellier & Bellot, ששמה מטעה: היא צ'כית, לא צרפתית. החברה, שנוסדה בראשית המאה ה-19, קיימת עד היום.
בכך, החפץ המתפורר והקטן הזה הופך לתחמושת העתיקה ביותר שברשותי - בן 121 שנה, לא פחות.
אז זיהוי יש. נותרת התעלומה השנייה: מה התרמיל הזה עושה פה?! האם הוא היה נשקו האישי של משקיף אוסטרו-הונגרי שניצב זקוף, חובש קסדה שעליה מתנוסס חוד מגוחך? האם היה זה נשקו האישי של מפקד טורקי, כאשר במלחמת העולם הראשונה כבר נחשב הדבר הזה למיושן מאוד? או שהוא נורה הרבה קודם, אי שם בתקופה העותמנית, על ידי שודד דרכים אלמוני? אין לדעת.