חדשות מהצד הצפוני

גשמים ראשונים הם נקודות זמן מעולות. לא רק בגלל שהארץ נמצאת במשבר מים חמור וכל טיפה חשובה, וכל זה. גם. אבל כאמור, לא רק. מזווית הראייה הקטנה והקטנונית שלי, הגשם (ועימו הרוחות העזות) הוא קבלן עבודות עפר, שמבצע עבורי תפקיד אפור אך חשוב של פינוי שכבות חול, שהדברים שנמצאים מתחת להן נותרים סמויים ברוב ימות השנה. חלון ההזדמנויות קצר מאוד: יום או יומיים לאחר הגשמים, ולפעמים אף פחות מזה, השטח מתחיל להתכסות בנבטים ובעשב טרי. שבוע או שבועיים - והכל יתכסה בפרחים ובצמחים. שהם יפהפיים ומשובבי נפש, ובכל זאת - הם אויביו הגדולים של האדם היוצא לחיפושי תחמושת ישנה.

בראשית החודש היתה בדיוק הזדמנות כזאת. יום של גשם עז מלווה בסופה הזיז הצידה את כיסוי החול הלבן והיפה שמצפה בדרך כלל את הגבעות שמדרום לפרויקט "סי אנד סאן". אלה דיונות החול האמיתיות אחרונות באיזור תל אביב, ובקרוב גם הן ייהרסו.

תא השטח הזה, שתחום מחוף הצוק ועד לבסיס הצבאי הקטן הסמוך, כלומר כל מה שמעבר לחלקו הצפוני של תל-רקית, הוא תעלומה בעיני. האיזור כולו משובץ בממצאים בעלי אוריינטציה צבאית - מכל התקופות והזמנים. יש שם כדורי עופרת של רובים נטעני לוע מהמאה ה-19. ושרידי תחמושת של כדורי ציד ישנים משלל גדלים וסוגים. ותחמושת איטלקית, גרמנית ובריטית משנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20. והפעם ציפתה לי גם תגלית ממלחמת העולם הראשונה, שכמוה עוד לא ראיתי. התגלית הזאת מעלה אפשרות שעליה לא חשבתי לפני כן, ולפיה המתקפה על העמדות הטורקיות בתל-רקית לא התבצעה רק מדרום לצפון, אלא התפצלה גם לכוח משני שאיגף את התל ממזרח ותקף אותו מצפון מזרח.

הנה, זה מתחיל, בצורה של סיפור בתמונות.

האמת היא, שבמקור חשבתי לתעד את חיי הטבע של איזור
 הדיונות. למשל את התורמוסים  שנבטו שעות בודדות אחרי הגשם

או את הבזים, שבהפוגה בין הגשמים יצאו להטריד סנוניות

וגם משפחת התנים המקומית שטיילה שם קצת לפני

והנה, המבט שלי נמשך לקליע, מי יודע מאיזו תקופה. אפשר להבחין מה גובה
 שכבת  החול שהועפה על ידי הרוחות והגשמים

מי השאיר פה את הברך שלו? כבשה? סוס? אולי אדם?

קיר חול קרס וחשף עצמות קבורות, עתיקות ומתפוררות. לי
זה נראה כמו עצם שוק אנושית. מקווה שלא

בנקודה גבוהה, המים סחפו את החול כלפי מטה לשני הצדדים וחשפו שורה של
 תרמילי רובה לי-אנפילד. בצילום הזה אפשר להבחין בחמישה

הנמלים צועדות להן בשורה, אדישות וצייתניות. כמו
חיילים. כמו החיילים ששכבו בדיונות האלה בסוף 1917

יכולתי ללכת ממש תרמיל אחרי תרמיל, כאילו אני הולך בעקבותיו
 ל חייל בצבא הוד מלכותו, שצעד וירה, צעד וירה 

בסך הכל, מצאתי במצבור הזה 11 תרמילים ירויים. כולם תוצרת
 "החברה למתכות ותחמושת בירמינגהם"

ניכר שהתחמושת הישנה לא זזה ממקומה מהחורף של 1917 ועד לחורף הזה. הבסיס
 להערכה  הזו, הוא  העובדה  שהתרמילים  כאילו "יצוקים" בתוך שכבת הזיפזיף
 קשה. בדרך כלל, על הזיפזיף הזה יש שכבה של חול ים עדין

בסביבה מצאתי גם קליע עתיק עופרת, כנראה מהשליש האחרון של המאה ה-19. רמת
 הייצור שלו נמוכה, ואפשר להבחין ב"תפר" שנותר במהלך היציקה

ועוד אחד. סליחה, אני פשוט נהנה מזה. אני מסתובב באתרי קרבות ישנים כבר די
 הרבה זמן, ובדרך כלל סיור שבו אני חוזר עם שניים או שלושה ממצאים נחשב
למוצלח  מאוד. מצבור אמיתי ומרשים כזה עוד לא היה לי. שיהיו עוד