הגבעה, המגדלים, החסות המסחרית והזיכרון

כתבה בעיתון "הארץ" שגוללה סיפור עצוב על שנור של תרומות לשיקום אתרים שהסתיים בכך שחברת ביטוח גדולה לקחה חסות על גבעה 69 ואף שינתה שם המקום כך שייקרא על שמה דירבנה אותי לקפוץ לשם.

הקרב הקשה על גבעה 69 השתולל ביוני 1948, ואפשר לקרוא עליו בערך הוויקיפדיה תמציתי שנכתב עליו. במשך השנים ניטע בשטח יער, שמשמש כאתר מנגלים ופיקניקים עמוס בסופי שבוע. ואם זה לא מספיק, כשהגעתי למקום גיליתי - פרט לשילוט המסחרי המעצבן והמדכא - שיחידה צבאית כלשהי פרושה שם במעין בסיס ספק ארעי ספק קבוע. הסיכויים למצוא משהם, אם כך, היו נמוכים מאוד.

רק כדי להוסיף על ההרגשה הלא טובה, כשהתחלתי להסתובב באתר מצאתי שהוא מלוכלך עד מטונף. גועל נפש אמיתי, שממנו לא חמקו גם שלושת מגדלי המים הבריטיים שעל ראש הגבעה. אלה, מסכנים, הפכו לבתי שימוש. נורא.

במצב דברים כאלה, הסיכויים לאתר משהו נראו אפסיים. אבל הנה, הסתבר שיש..

מה זה.. אוי לא, כדור 7.62 משנות השישים

לאחר האכזבה הראשונית, כדור 7.62 ישן שוודאי נשאר במקום אחרי אחד מטקסי הזיכרון שנערכו שם פעם, החלטתי לרדת מהגבעה ולהקיף אותה ממזרח למערב, דרך צידה הצפוני. זאת משום שממרשמי הקרב למדי שהמצרים התוקפים, כוח משולב של שריון וחי"ר שהופעל ברמת תיאום טובה שצה"ל הצעיר רק יכול היה לחלום עליה באותה תקופה, הגיע מכיוון צפון-מערב. פה, הצלחתי למצוא קטע שבו שבילים חקלאיים רחבים שנשטפו בגשמים (תמיד מקום טוב לאיתור ממצאים), ואף חלקה חולית נקייה שגם היא נשטפה בגשם ואיש עדיין לא דרך עליה מאז. לגמתי מים, כיווצתי עיניים, והתחלתי לסרוק באיטיות את השטח הקטן. הופה, מה יש שם!

תחתית של מחסנית, דומה לזו שנמצאה בעבר בעיראק אל-מנשייה

רסיס ארטילריה קטן.

תחתית של מחסנית, רסיס קטן.. כבר רואים שהתחולל פה משהו. ואז, מבהיק וחלק וכמעט בלתי נגוע, הציץ לעברי מהחול תרמיל של רובה לי-אנפילד. כבר ממרחק של כמה צעדים הבחנתי בהטבעה המיוחדת והאופיינית של מפעל "דומיניון ארסנל קוויבק" הקנדי, שייצר את התחמושת עבור הבריטים. זוהי הטבעה מסוסלת נאה שנראית בתחילה ככיתוב בערבית - והיא התנוססה בגאווה בחלקו העליון והגלוי לעין של התרמיל.

תוצרת 1938. מי יודע מי ירה אותו?

אבל של מי התרמיל? על התשובה הזאת קצת קשה לענות. ההנחה הסבירה היא שהוא נורה על ידי חייל מצרי שהגיע ביחד עם הכוח התוקף מצפון. זאת בגלל שהתרמיל שכב בתוך "שדה רסיסים" משמעותי, כלומר אפשר למקם אותו על ציר הזמן באירועי יוני 1948. אבל, התרמיל יכול להיות גם של לוחם ישראלי. והוא יכול להיות - לאור שנת הייצור שלו - גם של חייל בריטי, מאלה שאבטחו את מתקן המים שעל הגבעה במהלך המרד הערבי הגדול, ולאחר מכן בתקופת מלחמת העולם השנייה. מה לעשות, לפעמים תעלומות לא נפתרות.
גם את הממצא הבא קשה לשייך. מצרי? ישראלי? בריטי? הכל אפשרי.ז הו כפתור ממדי עבודה בריטיים, זהה לאלה שמצאתי פעמים רבות באתרי קרבות של מלחמת העולם הראשונה. משום מה לא הצלחתי למצוא פרטים על המפעל שראשי התיבות שלו מוטבעים על אחורי הפריט הקטן. באופן טבעי, הוא יוצר בבירמינגהם - מעצמת כפתורים מימי המהפכה התעשייתית ועד לאמצע המאה ה-20 - אבל כאן מסתיימים הישגיי בתחקירון הקטן הזה. של מי הוא? במלחמת 1948 כולם לבשו פריטי צבא בריטיים שלוקטו מפה ומשם. אין לדעת.

מאיזו חולצה אתה, כפתור

הכפתור, התרמיל והמון רסיסים משוננים ומאיימים נמצאו כולם במרחקים זעומים זה מזה. נראה שהיה כאן מאוד לא נעים.

רסיס בעל צורה קלאסית

רסיס בעל צורה זוועתית. לא נעים לחטוף דבר כזה