הגבעה כוסתה באקליפטוסים. מרחוק אפשר להבחין בכרם הזיתים.
וערימה קטנה של תרמילים, מיד עם השליפה מהאדמה
גבעה 113, שידועה גם בשם גבעת ארנון, היא אחד מאתרי הקרבות הקשים של יולי-אוגוסט 1948, אז בלמו הגדודים המדולדלים של חטיבת גבעתי את הטור המצרי- האמצעי מבין שלושה - שחתר לבתר את ישראל הצעירה. כפי שכתבתי בעבר, הנקודה הצפונית ביותר שאליה הגיע הטור הזה היא משלט עיבדיס. חלקים גדולים ממנו הפכו ברבות הקרבות ל"כיס פלוג'ה" - הכוחות הנצורים באיזור שכיום נמצאת בו קריית גת, העיר שהעניקה לנו נינט טייב.
בני הצעיר, שאותו סחבתי לאחד משני הביקורים שלי בגבעה, התחנן בפניי אחרי דקותיים: אבא, בוא נלך מפה, זה מקום מפחיד.
אבל כשיורדים מהגבעה למטה, מזרחה, המצב משתפר. המישור העצום שנפרש ממך והלאה הוא פסיפס של מטעים ושדות. ממש למרגלות הגבעה החלו באחרונה אנשי נגבה לנסות ענף חדש: כרם זיתים. הכרם נטוע ממש לצד אתר ארכיאולוגי מעניין: מערכת גתות מהתקופה הביזנטית. שהשתמרה היטב. ככה שהחקלאות של פעם משתלבת יפה עם החקלאות של עכשיו.
הלכתי לי צפונה, על הדרך החקלאית שמשרתת את הטרקטורים של הקיבוצניקים. המבט שלי ליווה את קצה השטח המעובד. ושם, בתלמים שהותירו המחרשות, בין הרגבים, צצים להם תרמילים ורסיסים של פגזי מרגמה. הקלות שבה הם נפלטים החוצה ישר לידייך (אפילו הבן שלי מצא אחד) מעידה במשהו על עוצמת הקרבות שהשתוללו פה, ומשמשת כמעין הוכחה לכך שהתחושה המעיקה של המקום היא לא סתם תחושה: היה שם רע ונורא.
מבחינה אספנית גרידא, הבשורה הרעה היא שכל התרמילים מעוכים להפליא מלהבי המחרשה או מצמיגי הטרקטור.
הנה כמה דוגמאות לתרמילי 0.303 שמצאתי שם. חלקם שימשו מקלעי "ברן" (ואת זה יודעים לפי סימני הנוקר המלבניים וסימן ה"זפטה" הרצינית שחטפו התרמילים מהשן הפולטת של המקלע הצ'כי-בריטי המעולה) וחלקם שימשו רובי לי-אנפילד (ואת זה יודעים לפי סימן הנוקר העגול).
נתחיל בשני תרמילים שיוצרו ב-1943 והגיעו מאותו מפעל: "המטבעה הדרום אפריקאית, פרטוריה". המטבעה ייצרה תחמושת כדורי 0.303 ופגזי ארטילריה - מ-1937. רק ב-1964 היא סגרה את ארבעת מפעלי התחמושת שלה, וחזרה להתמחות במטבעות ומדליות. סימול היהלום ליד האות U אומר שהכדור הגיע לא מהמפעל הראשי ביוהנסבורג, אלא ממפעל משני בעיר קימברלי. מעניין שכדור אחד התגלגל לשימוש ברובה, וכדור אחד התגלגל לשימוש ב"ברן". זה האחרון גם השתמר באופן יוצא דופן, ואחרי ניקוי אפשר להבחין אפילו בחומר השחור דמוי הזפת שאוטם את המרווח שבין הפיקה לתרמיל עצמו.
הגבעה, שנמצאת משהו כמו קילומטר (אולי טיפונת יותר, אולי פחות) צפונית לצומת גבעתי, היא כיום אתר שעצב ותחושה של אי נעימות יושבים עליו. על אנדרטה מוזנחת למדי חקוקים שמותיהם של עשרות הנופלים בשרשרת הקרבות לכיבושה וכיבושה מחדש. זרים מצומקים, שאריות מיום העצמאות דאשתקד, מתפוררים על השיש המאובק. חורשה של אקליפטוסים מכסה את השיפולים המזרחיים והצפוניים של הגבעה, אך העצים נתונים במצב חולני ויבש.
בני הצעיר, שאותו סחבתי לאחד משני הביקורים שלי בגבעה, התחנן בפניי אחרי דקותיים: אבא, בוא נלך מפה, זה מקום מפחיד.
אבל כשיורדים מהגבעה למטה, מזרחה, המצב משתפר. המישור העצום שנפרש ממך והלאה הוא פסיפס של מטעים ושדות. ממש למרגלות הגבעה החלו באחרונה אנשי נגבה לנסות ענף חדש: כרם זיתים. הכרם נטוע ממש לצד אתר ארכיאולוגי מעניין: מערכת גתות מהתקופה הביזנטית. שהשתמרה היטב. ככה שהחקלאות של פעם משתלבת יפה עם החקלאות של עכשיו.
הלכתי לי צפונה, על הדרך החקלאית שמשרתת את הטרקטורים של הקיבוצניקים. המבט שלי ליווה את קצה השטח המעובד. ושם, בתלמים שהותירו המחרשות, בין הרגבים, צצים להם תרמילים ורסיסים של פגזי מרגמה. הקלות שבה הם נפלטים החוצה ישר לידייך (אפילו הבן שלי מצא אחד) מעידה במשהו על עוצמת הקרבות שהשתוללו פה, ומשמשת כמעין הוכחה לכך שהתחושה המעיקה של המקום היא לא סתם תחושה: היה שם רע ונורא.
מבחינה אספנית גרידא, הבשורה הרעה היא שכל התרמילים מעוכים להפליא מלהבי המחרשה או מצמיגי הטרקטור.
הנה כמה דוגמאות לתרמילי 0.303 שמצאתי שם. חלקם שימשו מקלעי "ברן" (ואת זה יודעים לפי סימני הנוקר המלבניים וסימן ה"זפטה" הרצינית שחטפו התרמילים מהשן הפולטת של המקלע הצ'כי-בריטי המעולה) וחלקם שימשו רובי לי-אנפילד (ואת זה יודעים לפי סימן הנוקר העגול).
נתחיל בשני תרמילים שיוצרו ב-1943 והגיעו מאותו מפעל: "המטבעה הדרום אפריקאית, פרטוריה". המטבעה ייצרה תחמושת כדורי 0.303 ופגזי ארטילריה - מ-1937. רק ב-1964 היא סגרה את ארבעת מפעלי התחמושת שלה, וחזרה להתמחות במטבעות ומדליות. סימול היהלום ליד האות U אומר שהכדור הגיע לא מהמפעל הראשי ביוהנסבורג, אלא ממפעל משני בעיר קימברלי. מעניין שכדור אחד התגלגל לשימוש ברובה, וכדור אחד התגלגל לשימוש ב"ברן". זה האחרון גם השתמר באופן יוצא דופן, ואחרי ניקוי אפשר להבחין אפילו בחומר השחור דמוי הזפת שאוטם את המרווח שבין הפיקה לתרמיל עצמו.
הצמד הדרום אפריקאי. העליון נורה ע"י מקלע "ברן"
וזה תרמיל של כדור שיוצר ב-1945 על ידי חברת "גרינווד אנד בייטלי". במקור, החברה המכובדת והענקית ישבה בעיר לידס ועסקה בייצור שורה ארוכה של מוצרים שקשורים לתעשיות כבדות: מכונות לייצור כלי עבודה, מחרטות, מכונות לייצור בדים, ציוד דפוס, קטרים, ציוד חשמלי ומצברים (כולל תחנת כוח מקומית: עוד בשנות ה-80 של המאה ה-19, זו היתה אחת מהחברות הראשונות בעולם שהציוד שלה עבד על חשמל - שסופק באופן עצמאי) ובין השאר, גם תחמושת. אך במהלך מלחמת העולם השנייה עבר רוב ייצור הכדורים לעיר פרנהם. מקורות שונים מציינים שהחברה היתה אחד מספקי הכדורים הגדולים ביותר במהלך המלחמה - לא פחות משלושת רבעי מילארד כדורים ירדו מפסי הייצור שלה. גם כשעסקו בייצור ציוד צבאי, החבר'ה מלידס התפרשו על פני ספקטרום אדיר: מפרסות לסוסי הצבא - ועד לטורפדו עבור צוללות הצי. חברת הענק החלה להדרדר בשנות ה-60 של המאה הקודמת. נכסיה נמכרו ונבלעו אט אט, ובאופן מדהים, לאחר שמפעליה הענקיים נהרסו ב-1987, כיום אין ממנה שריד וזכר פיזי.
ואני דווקא כן מצאתי שריד שכזה, שהתגלגל לגבעות שבשולי הנגב, שם נורה ממקלע "ברן". את התרמיל הזה מצאתי לא למטה, בשדות, אלא בערוץ העמוק שעולה ממערב למזרח ומגיע כמעט עד לאנדרטה עצמה. לפי עדויות מהקרבות שקראתי, לפחות בקרב אחד ניסו להסתער דרך הערוץ הזה עד לעמדות המצריות שככל הנראה ישבו איפה שממוקמים כיום האנדרטה ומגרש הכורכר שלידה.
החוט שמידלדל מלמטה הוא שארית צמר גפן לניקוי
הנה תרמיל מ-1942, תוצרת "ווינצ'סטר" האמריקאית (WRA = Winchester Repeating Arms). כדור דומה, שלם כמעט לגמרי, מצאתי במשלט עיבדיס. את הכדור מעיבדיס ניקיתי למצב כמעט חדש. את זה בחרתי להשאיר כפי שמצאתי אותו - אכול על ידי שיני הזמן.
התרומה האמריקאית למאמץ המלחמתי. מווינצ'סטר באהבה
והנה דוגמה לרסיס מפגז מרגמה. לא מעט רסיסים מפוזרים שם. את רובם הנחתי במקום. המחשבה על מה שהם עוללו, ובמי או מה הם פגעו קצת הרתיעה אותי. לקחתי אחד, בסופו של דבר. עם קצת סבלנות אני חושב שאוכל לבדוק מה קוטר הפגז (ע"י שרטוט מעגל בקוטר המשוער, והשוואה לרסיס). כרגע נשאיר את זה בלי פתרון.
מה אומרים המספרים שעל רסיס הפגז?
וזה תרמיל של כדור שיוצר ב-1945 על ידי חברת "גרינווד אנד בייטלי". במקור, החברה המכובדת והענקית ישבה בעיר לידס ועסקה בייצור שורה ארוכה של מוצרים שקשורים לתעשיות כבדות: מכונות לייצור כלי עבודה, מחרטות, מכונות לייצור בדים, ציוד דפוס, קטרים, ציוד חשמלי ומצברים (כולל תחנת כוח מקומית: עוד בשנות ה-80 של המאה ה-19, זו היתה אחת מהחברות הראשונות בעולם שהציוד שלה עבד על חשמל - שסופק באופן עצמאי) ובין השאר, גם תחמושת. אך במהלך מלחמת העולם השנייה עבר רוב ייצור הכדורים לעיר פרנהם. מקורות שונים מציינים שהחברה היתה אחד מספקי הכדורים הגדולים ביותר במהלך המלחמה - לא פחות משלושת רבעי מילארד כדורים ירדו מפסי הייצור שלה. גם כשעסקו בייצור ציוד צבאי, החבר'ה מלידס התפרשו על פני ספקטרום אדיר: מפרסות לסוסי הצבא - ועד לטורפדו עבור צוללות הצי. חברת הענק החלה להדרדר בשנות ה-60 של המאה הקודמת. נכסיה נמכרו ונבלעו אט אט, ובאופן מדהים, לאחר שמפעליה הענקיים נהרסו ב-1987, כיום אין ממנה שריד וזכר פיזי.
ואני דווקא כן מצאתי שריד שכזה, שהתגלגל לגבעות שבשולי הנגב, שם נורה ממקלע "ברן". את התרמיל הזה מצאתי לא למטה, בשדות, אלא בערוץ העמוק שעולה ממערב למזרח ומגיע כמעט עד לאנדרטה עצמה. לפי עדויות מהקרבות שקראתי, לפחות בקרב אחד ניסו להסתער דרך הערוץ הזה עד לעמדות המצריות שככל הנראה ישבו איפה שממוקמים כיום האנדרטה ומגרש הכורכר שלידה.
אני מחבב את הספרה 7 המסוגננת והמסולסלת, שהחליפה בתחמושת הזאת את הסימול הרומי VII שליווה את סוג הכדור הזה עוד מימי מלחמת העולם הראשונה.
החוט שמידלדל מלמטה הוא שארית צמר גפן לניקוי
הנה תרמיל מ-1942, תוצרת "ווינצ'סטר" האמריקאית (WRA = Winchester Repeating Arms). כדור דומה, שלם כמעט לגמרי, מצאתי במשלט עיבדיס. את הכדור מעיבדיס ניקיתי למצב כמעט חדש. את זה בחרתי להשאיר כפי שמצאתי אותו - אכול על ידי שיני הזמן.
התרומה האמריקאית למאמץ המלחמתי. מווינצ'סטר באהבה
והנה דוגמה לרסיס מפגז מרגמה. לא מעט רסיסים מפוזרים שם. את רובם הנחתי במקום. המחשבה על מה שהם עוללו, ובמי או מה הם פגעו קצת הרתיעה אותי. לקחתי אחד, בסופו של דבר. עם קצת סבלנות אני חושב שאוכל לבדוק מה קוטר הפגז (ע"י שרטוט מעגל בקוטר המשוער, והשוואה לרסיס). כרגע נשאיר את זה בלי פתרון.
מה אומרים המספרים שעל רסיס הפגז?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה