טורקי קטן

הרוחות החזקות שליוו אותנו במהלך יום העצמאות גילחו וחשפו משטחים שלמים בחולות תל ברוך. מתוך גל של רסיסי פסולת בנייה ושאריות ממסיבות החג צץ התרמיל הזה, של כדור 7.92 מ"מ טורקי. שנת הייצור שלו, 1332 למניין העותומני, מיתרגמת ל-1916. יחסית לרוב הכדורים הטורקיים שמצאתי (והם אינם רבים בהשוואה לבריטיים), זה ממש חדש.

בין הקברים של כאברי

קשה להאמין, אבל בין הקברים המנותצים של בית העלמין של כאברי (הכפר הערבי שקדם לכברי של ימינו) עדיין אפשר למצוא את תרמילי המארב הנורא שבו נהרגו 46 מאנשי שיירת יחיעם במרץ 1948.

התרמילים שנמצאו בין המצבות (בדיוק לפי התיאורים הרבים של מאורעות אותו יום, לפיהם מכת האש הראשונה נורתה מתוך עמדות שהוכנו משברי קברים, מטרים ספורים מהכביש הצר שמתפתל מתחת) יוצרו בארה"ב ובאוסטרליה ב-1941. כמו כן נמצא מנוף של רימון יד צרפתי f1 ורסיסים רבים שמעידים על כך שמישהו מבין הצדדים הלוחמים גם הנחית ארטילריה על מקום ההתכתשות.

כזה עוד לא היה לי!

קליפ מוכן לשימוש ובו 5 כדורי 0.303 של רובה לי-אנפילד בריטי. נמצא אתמול בשמורת חוף השרון, ממש בצמוד לקצה הדרומי של ארסוף. הכדורים במצב כמו חדש. למרבה הצער, המתכת החלודה של הקליפ (מחסנית פרימיטיבית להטענת הכדורים ברובה הלי-אנפילד) התפוררה זמן קצר אחר כך.

I'm back!

אחרי הדממה של כמעט שנתיים - הנה, פה. אתחיל מכל מיני דברים שנאספו באחרונה. מכפתור גרמני שכמותו נמצא בפעם הראשונה בכל שנותיי כמלקט (זה שיש בו שלושה חורים) ועד למעטפת ריקה ושלמה של פגז שראפנל. והכל הכל בחולות תל ברוך.

ללכת עם

לצד התחמושת שנותרת בשדות הקרב כעדות למהומת הדמים שהשתוללה בהם, השרידים האישיים, האזרחיים יותר, תמיד משכו אותי. ההטבעות שעל כרכוב התחמושת מספרות סיפור טכני: מתי ייצרו? מהיכן הביאו? איזה כלי נשק היו בידי היחידות הלוחמות? בדרך כלל, התחמושת נותרת נטולת אישיות: היא מספרת על ההיסטוריה הגדולה, לא על בני האדם. לא כך כאשר מרימים מבין גרגירי החול פריטים כמו אבזמי חגורות ותרמילים, דיסקיות זיהוי וכפתורים. אלה היו צמודים לגופו של אדם. כשהוא הזיע, הם נרטבו. כשהוא דימם, הם נספגו בדמו. כשנפגע והתגולל בחולות, הם נתלשו ונותרו מוטלים היכן שהיו.
הצטברו אצלי המון כפתורים. כמה עשרות טובות. רובם המכריע "כפתורי utility", אלה הכפתורים הפשוטים, כפתורים של מדי ב' בריטיים. כפתורים פליז או נחושת דמויי קסדה, שבהם פעורים כעיניים גדולות ארבעה חורים. חלקם משקשקים זה על זה בתוך שקיות ניילון. אחרים צצים בכל מיני מקומות בבית: שולחן האוכל, השטיח, התוף של מכונת הכביסה לשם התגלגלו מכיס שאליו הוכנסו במהלך עוד סיור. מה עושים איתם?
אז לקחתי מכנסי גאפ שכבר ידעו ימים טובים יותר, מכנסיים שאיבדו כפתור או שניים, ותפרתי במקום כפתורי הפלסטיק האבודים את כפתורי מלחמת העולם הראשונה. כמעט 100 שנה אחרי ששירתו חייל בריטי עלום שם, הם משרתים אותי.
Thank you, ol' mate

כרכוב תלוש מחפש פתרון

התקופה החורפית היא ברכה לא רק לחקלאים ולמאגרי המים, אלא גם עבור מחפש התחמושת. המים שוטפים את שכבת החול העליונה, וחושפים דברים שמי יודע כמה זמן שכבו שם, ממתינים לאור השמש. בשבועות האחרונים התעצלתי לכתוב, אך לא הפסקתי להסתובב. כאשר עיקר ההסתובבות נעשה בין שני האתרים הכבדים - תל רקית (חולות תל ברוך) המוכר לעייפה, ושתי האחיות המוכרת לא פחות.

בתל רקית, בחלק שבדרך כלל איני מסתובב בו משום שהוא מלוכלך מאוד (בסופי שבוע נעשה בו שימוש על ידי נהגי ג'יפים חובבים, שמטפסים על המדרונות התלולים ומותירים אחריהם טינופת בדמות בקבוקים ושקיות פיצוחים) מצאתי תרמיל בלתי מזוהה.

בעצם, זהו אינו ממש תרמיל אלא קצת יותר מכרכוב של תרמיל. השאר נרמס, נמעך וקרס לתוך עצמו. כנראה מישהו דרך עליו בשלב מסוים של חייו האומללים. קשה לי לדעת מה היה אורכו של התרמיל כשהיה שלם: האם זוהי תחמושת של רובה, או אולי של אקדח. בכל מקרה, זהו תרמיל בעל כרכוב בולט (rimmed) שעל פניו נראה כמו תחמושת לי-אנפילד בריטית. אך זוהי לא תחמושת לי-אנפילד, משום שהקוטר גדול בהרבה, בכ-2 מ"מ יחסית לתחמושת הבריטית הנפוצה. 

גם הסימון לא זורק אותי לשום כיוון מסוים. ה-X שמפריד בין ההטבעות מזכיר מאוד את שיטת הסימון הגרמנית. אך לסימונים עצמם לא מצאתי זכר לאחר חיפוש נמרץ בגוגל.

הסימונים הם: 8, III, סימון לא מזוהה - אולי הספרה 1, ו-III

מישהו מכיר?


** עריכה **

אהה! כזה דבר לא קרה לי. התרמיל שוכב אצלי כשלושה שבועות בלי שאצליח לזהותו. והנה, בדיוק אחרי שהעלתי את הפוסט הזה קלטתי שלא חיפשתי כפי שצריך. כמה הקלדות מתוקנות בגוגל, והתעלומה נפתרה. כלומר, נפתרה חלקית.
התחמושת היא "11.3X36R גאסר-מונטנגרין". תחמושת מיושנת מאוד, בקוטר 11.3 מ"מ, במקור מאוסטריה/מונטנגרו - שנעשה בה שימוש באקדחים תופיים וברובי קראבין - שלפי המעט שקראתי עד כה היתה נפוצה באיזור הבלקנים. דוגמה לאקדח שבו נעשה שימוש בתחמושת זו: גאסר M1870, שאת צילומו אפשר לראות כאן. זה היה האקדח התקני של צבא האימפריה האוסטרו-הונגרית.
הכדור שמצאתי יוצר ב-1891, כפי שאפשר לראות כאן. הטבעה פשוט השתפשפה, ולא הצלחתי לזהות את המספרים. הוא יוצר על ידי חברת Sellier & Bellot, ששמה מטעה: היא צ'כית, לא צרפתית. החברה, שנוסדה בראשית המאה ה-19, קיימת עד היום.
בכך, החפץ המתפורר והקטן הזה הופך לתחמושת העתיקה ביותר שברשותי - בן 121 שנה, לא פחות.
אז זיהוי יש. נותרת התעלומה השנייה: מה התרמיל הזה עושה פה?! האם הוא היה נשקו האישי של משקיף אוסטרו-הונגרי שניצב זקוף, חובש קסדה שעליה מתנוסס חוד מגוחך? האם היה זה נשקו האישי של מפקד טורקי, כאשר במלחמת העולם הראשונה כבר נחשב הדבר הזה למיושן מאוד? או שהוא נורה הרבה קודם, אי שם בתקופה העותמנית, על ידי שודד דרכים אלמוני? אין לדעת.

הגבעה, המגדלים, החסות המסחרית והזיכרון

כתבה בעיתון "הארץ" שגוללה סיפור עצוב על שנור של תרומות לשיקום אתרים שהסתיים בכך שחברת ביטוח גדולה לקחה חסות על גבעה 69 ואף שינתה שם המקום כך שייקרא על שמה דירבנה אותי לקפוץ לשם.

הקרב הקשה על גבעה 69 השתולל ביוני 1948, ואפשר לקרוא עליו בערך הוויקיפדיה תמציתי שנכתב עליו. במשך השנים ניטע בשטח יער, שמשמש כאתר מנגלים ופיקניקים עמוס בסופי שבוע. ואם זה לא מספיק, כשהגעתי למקום גיליתי - פרט לשילוט המסחרי המעצבן והמדכא - שיחידה צבאית כלשהי פרושה שם במעין בסיס ספק ארעי ספק קבוע. הסיכויים למצוא משהם, אם כך, היו נמוכים מאוד.

רק כדי להוסיף על ההרגשה הלא טובה, כשהתחלתי להסתובב באתר מצאתי שהוא מלוכלך עד מטונף. גועל נפש אמיתי, שממנו לא חמקו גם שלושת מגדלי המים הבריטיים שעל ראש הגבעה. אלה, מסכנים, הפכו לבתי שימוש. נורא.

במצב דברים כאלה, הסיכויים לאתר משהו נראו אפסיים. אבל הנה, הסתבר שיש..

מה זה.. אוי לא, כדור 7.62 משנות השישים

לאחר האכזבה הראשונית, כדור 7.62 ישן שוודאי נשאר במקום אחרי אחד מטקסי הזיכרון שנערכו שם פעם, החלטתי לרדת מהגבעה ולהקיף אותה ממזרח למערב, דרך צידה הצפוני. זאת משום שממרשמי הקרב למדי שהמצרים התוקפים, כוח משולב של שריון וחי"ר שהופעל ברמת תיאום טובה שצה"ל הצעיר רק יכול היה לחלום עליה באותה תקופה, הגיע מכיוון צפון-מערב. פה, הצלחתי למצוא קטע שבו שבילים חקלאיים רחבים שנשטפו בגשמים (תמיד מקום טוב לאיתור ממצאים), ואף חלקה חולית נקייה שגם היא נשטפה בגשם ואיש עדיין לא דרך עליה מאז. לגמתי מים, כיווצתי עיניים, והתחלתי לסרוק באיטיות את השטח הקטן. הופה, מה יש שם!

תחתית של מחסנית, דומה לזו שנמצאה בעבר בעיראק אל-מנשייה

רסיס ארטילריה קטן.

תחתית של מחסנית, רסיס קטן.. כבר רואים שהתחולל פה משהו. ואז, מבהיק וחלק וכמעט בלתי נגוע, הציץ לעברי מהחול תרמיל של רובה לי-אנפילד. כבר ממרחק של כמה צעדים הבחנתי בהטבעה המיוחדת והאופיינית של מפעל "דומיניון ארסנל קוויבק" הקנדי, שייצר את התחמושת עבור הבריטים. זוהי הטבעה מסוסלת נאה שנראית בתחילה ככיתוב בערבית - והיא התנוססה בגאווה בחלקו העליון והגלוי לעין של התרמיל.

תוצרת 1938. מי יודע מי ירה אותו?

אבל של מי התרמיל? על התשובה הזאת קצת קשה לענות. ההנחה הסבירה היא שהוא נורה על ידי חייל מצרי שהגיע ביחד עם הכוח התוקף מצפון. זאת בגלל שהתרמיל שכב בתוך "שדה רסיסים" משמעותי, כלומר אפשר למקם אותו על ציר הזמן באירועי יוני 1948. אבל, התרמיל יכול להיות גם של לוחם ישראלי. והוא יכול להיות - לאור שנת הייצור שלו - גם של חייל בריטי, מאלה שאבטחו את מתקן המים שעל הגבעה במהלך המרד הערבי הגדול, ולאחר מכן בתקופת מלחמת העולם השנייה. מה לעשות, לפעמים תעלומות לא נפתרות.
גם את הממצא הבא קשה לשייך. מצרי? ישראלי? בריטי? הכל אפשרי.ז הו כפתור ממדי עבודה בריטיים, זהה לאלה שמצאתי פעמים רבות באתרי קרבות של מלחמת העולם הראשונה. משום מה לא הצלחתי למצוא פרטים על המפעל שראשי התיבות שלו מוטבעים על אחורי הפריט הקטן. באופן טבעי, הוא יוצר בבירמינגהם - מעצמת כפתורים מימי המהפכה התעשייתית ועד לאמצע המאה ה-20 - אבל כאן מסתיימים הישגיי בתחקירון הקטן הזה. של מי הוא? במלחמת 1948 כולם לבשו פריטי צבא בריטיים שלוקטו מפה ומשם. אין לדעת.

מאיזו חולצה אתה, כפתור

הכפתור, התרמיל והמון רסיסים משוננים ומאיימים נמצאו כולם במרחקים זעומים זה מזה. נראה שהיה כאן מאוד לא נעים.

רסיס בעל צורה קלאסית

רסיס בעל צורה זוועתית. לא נעים לחטוף דבר כזה