בסך הכל חתיכת מתכת חלודה

בחודשים האחרונים התחלתי להאמין שאיזור גבעות החול של חוף תל ברוך הוא "אתר גמור" מבחינתי. ככל שהקיץ נמשך, התמעטו הממצאים. התחושה שקיבלתי היא שניקינו שם הכל. השאלה ששאלתי את עצמי היא זו: קרב שנמשך לילה ויום צנומים, ואירע לפני 93 שנה – כמה תחמושת נותרה אחריו כשהיא מוטלת על החול? וכמה ממנה תשרוד 93 שנה?

בסוף השבוע החלו גשמים עזים, מלווים בסופות רבות עוצמה במיוחד, והחלטתי לתת לאתר הזקן והטוב צ'אנס נוסף. ביום ראשון, כלומר אתמול, כשהסערה הלמה בגבעות בכוח מטורף, רצתי לשם לבוש בבגדי ספורט קלים – מכנסיים קצרים, חולצת ריצה ארוכת שרוולים שמתחתיה גופיה טרמית. השעון שלי הורה על 10 מעלות קפואות (לפני wind factor) ועל לחץ ברומטרי נמוך מאוד של 994 מיליבר, מה שהעיד על המבול שבדרך. בגבעות עצמן, השילוב של רוח דרומית חזקה, מהולה ברסס מהים וגשם קל, פשט שטף וקילף את כל שכבות החול העליונות. מה שנותר חשוף הוא אדמת החמרה הקשה שבדרך כלל לא רואים.

בתנאים כאלה, ברור שקל יותר למצוא את מה שלא נמצא עד כה. ואכן, הממצאים החלו לזרום במהירות.  הבוקר חזרתי לשם שוב, ועל עף שבינתיים הרוחות נחלשו והגשמים העזים סחפו עימם חול וכיסו מחדש את החלקים החשופים – הסתבר שהתל עדיין חולק עימנו את סודותיו. למקום הוזעק גם לבני וגם הוא לא חזר בידיים ריקות. הדברים רבים ומעניינים, ונעלה אותם לפה בהמשך.

אך בינתיים, משהו מעניין שראוי להזכיר מבין הממצאים החדשים:

קבור למחצה, בין רסיסי פסולת של עשרות שנים. כך נמצא הכדור. איכות הצילום נוראית
משום  שכפות ידיי היו קפואות והתקשיתי לאחוז ביציבות את הטלפון שבאמצעותו צילמתי 

את הכדור הזה מצאתי מטרים ספורים מהמקום שבו מצאתי לפני קרוב לשנתיים את הכדור הראשון שלי, שהתחיל הכל. מדובר, כמובן, בכדור לי-אנפילד שלם. הוא נמצא במצב זוועתי למדי. מצופה בשכבה נוקשה של חול ורסיסי צדפים, וחלקו התחתון תקוע בתוך גוש חלודה. אך לפעמים, גוש חלודה הוא לא סתם גוש חלודה.

הקליע נותר נקי. התרמיל כוסה בציפוי של חול ורסיסי צדפים

ידעתי שאם כדור מהסוג הזה תקוע בתוך ברזל חלוד, יש סבירות גבוהה שזוהי פיסה מה"קליפ", המחסנית הקדומה והפרימיטיבית – מעין מסילת מתכת קטנה שבה הוחזקו חמישה כדורים. התסריט הוא כזה: בליל הכיבוש הקר והגשום (ממש כמו עכשיו!) לאחר מהחיילים המסתערים נפל קליפ שלם שכזה. בתוך שנים ספורות הקליפ החליד והתפורר, והכדורים נפוצו לכל עבר. הכדורים עשויים מפליז ונחושת, ואינם נפגעים כמעט עם חלוף השנים והעשורים. מהקליפ נותר רק גוש חסר צורה. עד כאן התיאוריה. עכשיו נותר לי רק לאמת  אותה.

השרייה בתמיסתה עדינה של מים-חומצה ציטרית

הכדור נכנס למנוחה בתוך מים פושרים שעורבבו עם כמות קטנה מאוד של חומצה ציטרית ("מלח לימון", תבלין להדגשת טעמים שאפשר לקנות בכל סופרמרקט). למוד ניסיון מהאגרסיביות של שיטת הרסטורציה באמצעות מיץ הלימון, שלעתים הופכת כדורי פליז לאדמדמים מדי, עכשיו אני משתמש בהשריה קצרת טווח, כאשר שעה-שעתיים אני מחליף את התמיסות והופך אותן בהדרגה לדלילות יותר ויותר.

העסק מבעבע, בעוד שהשנים מתקלפות להן מהתרמיל

האיזור שמסביב לגוש החלודה החל לבעבע בעליזות מיד עם ההשרייה הראשונה. החול והצדפים התפוררו במהירות. נותר רק לנקות בעדינות במברשת ישנה, להבריק באמצעות בראסו וצמר גפן, לשטוף היטב – והופה, מה אתם יודעים: הקליפ ההיסטורי, בעל החורים העגולים, נחשף בבירור. מש"ל.

כמו חדש: תוצרת "קינוך", 1915

הכדור נקי ופיסת הקליפ נחשפת בצורתה האופיינית, המחוררת

לשם השוואה: כך זה נראה כאשר הקליפ שלם. לפי צורת השבר אני משער
 שהכדור שמצאתי היה השני (מלמטה) במחסנית

נכון שזהו בסך הכל שבריר של ברזל חלוד. אבל עבורי, אלו בדיוק הממצאים שהופכים את הסיפור הזה מסתם כדור רובה ישן - לחפץ מרגש, שמספר סיפור אישי. המחסנית הפשוטה הזו היתה מונחת בפאוץ' של חייל אוסטרלי או ניו-זילנדי, שעשה את כל הדרך הארוכה הזאת כדי להסתער בלילה חשוך ורק על גבעת חול נידחת. מתישהו, אולי כאשר רצה לטעון את רובהו בחיפזון ותחת אש, אולי כאשר השתטח בבהלה על האדמה, נשמט הקליפ מחגורו. האם הוא גישש אחריו בחושך? פלט איזו קללה עסיסית, התייאש וטען את נשקו בקליפ אחר? האם נתקע בלי תחמושת? אולי בכלל נפגע מאש טורקית וחפציו התפזרו? ההפלגה הזו על כנפי הדמיון, היא מבחינתי הרווח הנקי שיוצא מהשיטוטים בשדות הקרב הישנים.

טוב, נחתתי בחזרה על הקרקע. ממצא מעניין נוסף הוא תרמיל משומש של כדור 9 מ"מ לוגר ("תשע ארוך"). בפוסט הקודם הזכרתי את הנדירות המוזרה של כדורי 9 מ"מ מנדטוריים, מחתרתיים או מימי קרבות תש"ח. הנה, הזדמן לי למצוא בתל ברוך בדיוק אחד כזה.

ההטבעה H /|\ N מלמדת שהכדור הזה יוצר במפעל החימוש המלכותי בעיירה Hirwaun שבוויילס, בריטניה, בשנת 1944. מה אומר הקידוד המסוגנן DZ – אין לי מושג. בכל אופן, זו הפעם הראשונה שאני מוצא כדור שכזה. מה הוא מחפש בגבעות תל ברוך? ייתכן, וגם את ההשערה הזו העליתי בעבר, שאחת המחתרות התאמנה או ערכה ניסויי כלים במקום הנידח (ראוי לזכור: בשנות ה-40, למשל, הקצה הצפוני של תל אביב "נגמר" בערך באבן גבירול פינת ארלוזורוב. בנקודה הזאת כבר עמד הכפר הערבי סומייל, ומעבר לו שטחים חקלאיים עד לירקון, ואחר כך הכפר שייח' מואניס). אפשרות אחרת: הבריטים עצמם התאמנו שם.