יא משלטי

בחג החנוכה נהוג ללמד את הילדים על עלילות הגבורה של המכבים האמיצים, שלחמו בסלאוקים הרשעים - המכונים בטעות "יוונים" - הביסו אותם והקימו לראשונה מזה זמן רב (אך לא לזמן רב) מדינה יהודית עצמאית. סיפור המכבים ודאי הרשים גם זוג הורים צעירים, יהודים מקרב האריסטוקרטיה של קהיר. וכשבנם נולד, ביום אביב אחד ב-1914, החליטו לקרוא לו מכבי. 34 שנה אחר כך, אותו מכבי – מכבי מוצרי-מני, עכשיו כבר מבכירי מפקדי השטח של הפלמ"ח – נהרג כשמארב הוצב לג'יפ שלו, לא הרחק מלטרון. כשלושה שבועות לאחר, במאי 1948, מכן יצא הפלמ"ח למבצע שאפתני שמטרתו פריצת דרך לירושלים הנצורה. לזכרו של המפקד, קראו חבריו למבצע – מכבי.

אחד מחלקיו החשובים של המבצע היה כיבוש הכפר בית מחסיר, והמשלטים הגבוהים שלידו, החולשים על הכניסה אל הדרך לירושלים, הלוא היא באב אל-וואד הנודעת. ובדיוק לשם, ובדיוק בחנוכה, החג של המכבים, וממש ברגע האחרון לפני שהגשמים יטביעו את השטח בצמחייה סבוכה, יצאנו.

הערה קטנה: צריך להתעכב לרגע על המילה "יצאנו". הסיבה היא שאחרי תכנונים ממושכים, דחיות, בלת"מים, פינויי ימי חופש ושאר ירקות מעכבים נערכה סוף סוף פגישה שחרגה מהעולם האינטרנטי ויצאה אל העולם הממשי –לבני ואנוכי. אירוע מצמרר ואף היסטורי.

הגענו אל החניון הקטן שנמצא ליד בית מאיר, כ-4 ק"מ מצומת שורש על כביש 1. האיזור כולו משולט היטב למי שמעוניין לטייל בעקבות לוחמי תש"ח. השביל המסומן באדום ייקח אתכם לדרך בורמה, להליכה או נסיעה מרובה בעליות וירידות תלולות עד לאנדרטת מח"ל על כביש 38. השביל הירוק ייקח אתכם ל"רכס משלטים". הליכה וטיפוס קצרים – 10 דקות, לא יותר – ואתם כבר על ראשו של משלט 16.

תצפית ממשלט 16: כביש 1 מתפתל בדרך לירושלים

בביקור הקודם שלי במשלט 16 הסתובבתי מעליו, מתחתיו ומצדדיו במשך זמן רב, ולא מצאתי כלום. ירדתי מהשביל הכבוש וטיפסתי עליו דרך משטחי הסלע השטוחים. כלום. הלכתי בתוך השיחים הקוצניים. כלום. ניסיתי לאגף אותו מצפון, דרך הטרסות החקלאיות הישנות – כלום בחזקת שלוש. וכל אותו זמן, בראש המשלט ישבו עשרות ילדים שיצאו לטיול בית ספר, וסעדו את ארוחת הצהריים שלהם. כבר חששתי שמישהו מהם יפנה את תשומת ליבם של המורים לכך שמסתובב סביבם וביניהם איזה דוד תמהוני.

הפעם, המשלט היה ריק מאדם. דקה אחרי שטיפסנו אל קודקודו כבר הניף החבר לבני תרמיל שלם לחלוטין, שהיה מונח לו על האדמה ממש במקום שבו ישבו שבוע קודם ילדים רעשנים שטחנו במרץ את סנדביצ'יהם. ההטבעה על התרמיל – שזיהתה אותו ככדור 7.92 שיוצר ב-1948 בצ'כוסלובקיה - הסירה כל ספק: אנחנו במקום ובכיוון הנכון.

אישית, בדקות שבאו לאחר מכן נכנסתי למצב צבירה שאפשר להגדירו כתערובת של פדיחה, לחץ וחרדת ביצוע. אני, אני עלוב הנפש שתיאר באריכות איך הוא חרש  את המשלט מכל צדדיו ולא מצאתי כלום. אז איך זה שתוך דקה מסתבר שממצאי הקרבות נמצאים מתחת לאף. הנה הבושה.

סרקנו את סביבות משלט 16 במשך כמה דקות נוספות. ואז התחלנו (כולל אני, הלחץ ירד..) למצוא רסיסי פגזים, קשה לקבוע אם אלה רסיסי פגזי תותח או פצצות מרגמה. מכל מקום, בשל לוח זמנים צפוף החלטנו להמשיך ליעד הרציני יותר, משלט 21. מכאן, עמדה בפנינו כחצי שעה של הליכה מזורזת, בנתיב שעולה, יורד, עולה ומתפתל – ובסופו עלייה דרמטית ומרסקת ברכיים. תענוג. אם אתם יושבים בג'יפ ממוזג. אנחנו לא ישבנו באחד כזה.

הישורת התלולה והאחרונה בדרך למשלט 21

על פסגת המשלט התגלו חיש מהר הבדלי השיטות בינינו. בעוד שאני נוקט טכניקת שאנטי אינטואיטיבית שעיקרה תחושות בטן, ניסיון להתחקות אחרי נתיב זרימת מי הגשמים וסריקה תזזיתית לכל הכיוונים – לבני ניגש למשימה בצורה הרבה יותר הגיונית ופורנזית ומנסה להבין את הזירה ואת השתלשלות הקרבות (שבמקרה הזה, החלו ב-8 במאי 1948). אני מנסה לנחש להיכן נסחפו הממצאים ברבות השנים. לבני מניח שהדברים, בדרך כלל, נוטים לא לזוז ממקומם. 

פאוזה לצורך תיאור השתלשלות העניינים, בקיצור נמרץ: בתחילת מבצע מכבי, ימים בודדים לפני הכרזת המדינה, כבשה מחלקה מחטיבת הראל של הפלמ"ח את המשלט שחולש באופן מושלם על הכניסה לשער הגיא ועל דרך בורמה. ביום שאחרי, החלו כמה גלי התקפה שבהם כוחות מעורבים של הליגיון הערבי ושל כנופיות על בסיס תושבי הכפר, ניסו לעלות על המשלט. ב-10 במאי, יומיים לאחר פרוץ הקרב, ניסה חיל האוויר הצנום והצעיר להוריד את ראשי התוקפים על ידי הפצצה מאסיבית של בית מחסיר. למקום הגיע מטוס תובלה קל  "נורסמן" שאצלנו שימש כמפציץ בינוני, והפעם היה חמוש בנשק חדיש – פצצה מאולתרת במשקל 200 קילו. זו היתה הפעם הראשונה שבה נעשה שימוש בפצצה זו. משהו לא עבד כשורה, והמטוס התרסק. כעבור כמה ימי לחימה, התקבעה האחיזה במשלטים, והכפר בית מחסיר נכבש. בהתאם לנוהל הרווח במלחמת השחרור, כל תושביו נמלטו ולעולם לא שבו. על המשלט עצמו נהרגו שישה חיילים, ונפצעו רבים. בהתרסקות המטוס נהרגו ששת יושביו. כמה הרוגים ופצועים היו מקרב הערבים התוקפים? אין לדעת.

בחזרה אלינו: תחת הדרכתו וגישתו המסודרת של לבני, ראשית הבטנו סביב וניסינו להיכנס לראשו של מפקד המחלקה שכבשה את המשלט, ועתה היתה צריכה להתארגן בחופזה להגנה עליו. ממזרח הרכס נמשך עד למשלט 16, שבו היינו שעה קלה קודם לכן. מדרום צפינו במקום שבו עמד פעם הכפר בית מחסיר, והיום יושב עליו המושב בית מאיר. בין משלט 21 לבית מאיר נמצא גיא עמוק שקירותיו תלולים במיוחד. לכאורה, זוהי הדרך הקצרה ביותר לעלות אל המשלט. אבל ברור שכל מי שינסה לטפס בקירות התלולים של הוואדי ייקצר בקלות על ידי המגינים. לכן, בנקודה אפשר היה להסתפק בפריסה דלילה יחסית של עמדות.

כמה דילוגים בין סלעים מידרדרים לבין שיחים קוצניים - ומתחת לשיא הגובה של המשלט (כ-575 מטר) מצא המייסטר את שרידיה של הגדר התלתלית שפרשו הפלמ"חניקים. עכשיו, גם ידענו מה גבולות המתחם. ועכשיו גם היתה לנו הנחת עבודה: כל מה שיימצא בתוך תחום התלתלית – "שלנו". מה שיימצא מעבר לה – "של התוקפים".

חלודה, אבל עדיין מתולתלת. 62 שנה אחרי: הגדר המקורית שהקיפה את המשלט

מצפון וממערב נשקף נוף נפלא. הכניסה לשער הגיא ממש למטה, כמו ממעוף ציפור. ותצפית בלתי מופרעת עד לתל אביב. 

זהו את המקום (ההשתתפות אסורה על בני משפחת ג'מילי)

עם תצפית כזאת, ברור למה נלחמו על הפיסטין הזה

את הצד הדרום-מערבי של המשלט איבחנו כנקודת החדירה האפשרית הטובה ביותר מבחינתם של התוקפים. שם, הגיא "נפתח" והמעלה מתון יחסית. גם המ"מ הפלמ"חניק הבין את זה טוב, ולכן דאג לפקוד על חייליו לאלתר בשטח עמדות הגנה רציניות. מצאנו שתיים כאלה, בנויות כחומה רבועה, ככל הנראה מאבני טראסות שפורקו במהירות. מדהים שהם נותרו כך עד היום. מדהים עוד יותר שבאחת מהן נמצא כדור 7.92 שלם, לצד מטבע של 2 מיל שהשתמר במצב מעולה. ארחיב עליהם בהמשך. בין לבין, מצאנו עוד רסיסי פגזים ואפילו מעטפת של קליע מעוך אחד, שניתז מסלע ונותר מונח בתוך גב מים קטן.

מאז שהתחלתי את מסעות החיפושים הצטבר אצלי הון של 4 מיל טבין ותקילין(!)

זו העמדה שבה נמצאו הכדור והמטבע

עמדת אבן נוספת, גם בה, כמובן, התגלו תרמילים

גם בתוך העמדה השנייה ובין העמדות התחלנו למצוא תרמילים. כולם במצב מעולה: שלמים לחלוטין. תרמילים נמצאו גם מעבר לעמדות ומעבר לשיא הגובה של המשלט, בנתיב שבו הערכנו שטיפסו התוקפים הערבים. כנראה חלק מהם הגיע לכדי מגע מטווח ממש קרוב.

תרמיל 7.92 רגע לפני שהופרעה מנוחתו בת ששת העשורים

וגם תרמיל 0.303 של רובה לי-אנפילד

תרמילים נמצאו גם במורדות המשלט, מעבר לקו של עמדות האבן. ואכן, בהתאם להנחה של לבני, הסתבר עד מהרה שמדובר בתחמושת החריגה למדי ספרינגפילד 30-06. כלומר, תחמושת שבסבירות גבוהה היתה נטענה ברוביהם של הליגיונרים או הכפריים המסתערים על המשלט. בפלמ"ח, במחתרות ובצה"ל הצעיר אומנם נעשה שימוש בתחמושת זו, אך בכמויות קטנות. 

בסך הכל, מצאנו כדורים משלושה סוגים:

1. כדורי 7.92 בעלי הטבעות צ'כיות או ישראליות-מחתרתיות מ-1947 ו-1948.
2.  כדורי 0.303 בעלי הטבעות שמעידות – באופן די מסתורי – כי הם נוצרו בתקופת מלחמת העולם הראשונה.
3. כדורי 30-06 בעלי הטבעות אמריקאיות מ-1942.

תרמיל 30-06 מציץ לו מבין הענפים היבשים

בסיכומה של משימה: יום סופר מוצלח. בפעם המי יודע כמה, נדהמנו לגלות איך אתר מתויר ומטויל נשאר בלתי נגוע כפי שהיה ב-1948 – אם אתה יודע היכן להביט.

ואחרי ההצלחה, נותרנו עם שלושה סימני שאלה שראויים לבירור:

1. כמו בזירות קרב אחרות מתש"ח, גם הפעם לא מצאנו שום עדות לשימוש בתחמושת 9 מ"מ. זאת, למרות שתיעודים מצולמים רבים מציגים כוחות של לוחמי פלמ"ח כשחלק ניכר מהם מצוידים בתמ"ק סטן או דומיו. אין לנו הסבר לאן נעלמו תרמילי ה-9 מ"מ, אם היו שם.
2. כדורי ה-0.303 שמצאנו מתוארכים ל-1915. אנחנו לא מכירים קרבות ממלחמת העולם הראשונה שנערכו במקום הזה. סביר בעינינו שמדובר בתחמושת ישנה (שאז לא היתה עד כדי כך ישנה) שהתגלגלה בדרך לא דרך מהצבא הבריטי לגנבים ולסוחרי נשק ומהם לידי הפלמ"ח.
3. למי היו שייכים כדורי ה-30-06? בעינינו סביר שמדובר בתחמושת שירו הליגיונרים המסתערים על ההר. 

ועכשיו, מקבץ של תקריבים אמנותיים וחושפניים של רסיסים, תרמילים וכדורים ישנים (כולל הסיפור על הכדור השלם, שהבטחתי להרחיב עליו):

רסיסים, רסיסים. לא נעים לחטוף אחד כזה, זה בטוח

 לקח לי המון זמן להבין מהו בדיוק החלק שנראה כמו האות פ' בכתב יד (משמאל למעלה בצילום). למעשה, זהו החלק העליון של הקלע, שלתוכו מתברג המרעום. הפגז התרסק בצורה כזאת, שהחלק עם התבריג בעצם התפתל מבפנים החוצה באופן כמעט מושלם, והתבריג הפך מפנימי לחיצוני.

רסיס אחר מהחלק העליון של פגז, בנקודה שבה המרעום מוברג לתוך הקלע. רסיס דומה מאוד, אך ממלחמה אחרת, מצאתי ברעננה.

תרמיל 30-06 משנת 1942, תוצרת מפעל "לייק סיטי" ממדינת מיזורי. מפעל התחמושת לנשק קל, שקיים עד היום, נחשב לאחד מהגדולים בעולם.

תרמיל 30-06 מ-1942, תוצרת "מפעל התחמושת של דנוור" ממדינת קולורדו.

תרמיל 0.303 תוצרת מפעלי "קינגז נורטון", 1915. בעבר מצאתי ברעננה תרמיל מאותה תוצרת, אך צעיר בשנתיים.

כדור 7.92 צ'כי מ-1947. הקליע נמעך פנימה.

הכדור השלם היחיד שמצאנו הוא 7.92 שהקליע שלו נמעך כמה מילימטרים פנימה, לתוך התרמיל. בהתחלה, חשבתי שזהו נזק שנגרם עם השנים. למשל, מרמיסה תחת נעליהם של מטיילים. אבל בחינה מקרוב, העלתה שעל הכרכוב וסמוך לו יש סימנים עמוקים שנגרמו, כנראה, מהשן החולצת (או הפולטת?) של כלי הנשק שבו נטען הכדור. ייתכן שמדובר במקרה של הזנה כפולה. הדריכות הנמרצות של הלוחם שביקש "לתפעל את המעצור" גרמו לחריצים על מעטפת התרמיל. לבסוף, הכדור נפלט החוצה, מעוך וחסר שימוש. אם התיאוריה הזאת נכונה, אז סביר שהנשק שבו נגרם המעצור הוא מקלע כדוגמת MG-34 (מגל"ד), שאכן עושה שימוש בתחמושת מסוג זה. האם המטבע שנמצא ממש ליד שימש בלהט הקרב כמברג מאולתר, לתפעול הנשק התקול? 

סימנים עמוקים על הכדור הפגוע. הזנה כפולה?!

ולסיום-סיום: מיהו הפלמ"חניק שאיבד את הנייד הקדמון שלו וכך הפך לאחד מהראשונים בהיסטוריה הצבאית של העם היהודי שעלו על מת"ש?