חופשת פסח. פרק הזמן הבלתי נגמר שבו חייבים לשנע ילדים מפה לשם, כשבדרך כלל ה"שם" הוא קניון הומה אדם, שכניסה אליו מכה אותה בחומת ניחוחות דוחים: פופקורן בטעם חמאה מלאכותית, נגיסי עוף מטוגנים בשמן 9105 ממוחזר, ויותר מדי ישראלים שמדחיקים את המילה דיאודורנט.
אני, את הבנים שלי דחסתי לפיז'ו החבוטה ודילגנו דרומה. היעד המקורי היה תל א-צאפי (תל צפית), אתר גדוש היסטוריה, כולל (כמובן) עסקה כדאית של שניים במחיר אחד - קרב גדול במלחמת העולם הראשונה, וקרב פשוט יותר במלחמת השחרור. מפה באוטו לא היתה לי, ה-GPS החליט לא למצוא את כפר מנחם, נקודת הציון הסמוכה ליער חרובית שבו נמצא התל, על שילוט אין בכלל מה לדבר, ושינון הציר הקצר שערכתי בבית התגלה כלא אפקטיבי בשטח. בקיצור, התברברתי.
לכן החלטתי לשנות את המשימה, ולצאת אל הגבעות הסמוכות לנגבה. באחת מהם, משלט עיבדיס, כבר ביקרתי פעמיים בעבר ושבתי עם ממצאים מועטים אך מרגשים. לכן, התוכנית הפעם היתה לסרוק היטב את הגבעות שמסביב, אלה שהיו יכולות לשמש כנקודות להצבת רתק, או נקודות להתארגנות לקראת הסתערות. על עיבדיס עצמה לא ויתרנו, והוחלט שהסככה המוצלת שנמצאת באתר ההנצחה לחללי הקרב תשמש כנקודת מנוחה ואכילה, בתום הסיור.
על הגבעות נמתחים שדות אינסופיים. אבל חלקם נקצרו באחרונה, וביניהם יש שבילי טרקטורים רחבים. אלה המקומות שבהם איתרנו את שלל המצאים שלנו. מדובר בהרבה מאוד תחמושת ישנה, חלקה "מודל תש'ח" וחלקה משנים מאוחרות יותר (מה שפחות מעניין אותנו), וגם כמה דברים שבדרך כלל אנחנו לא מוצאים.
רסיס של פגז מרגמה בידו של הבן הבכור |
שרידי פגז מרגמה (תאורה) שנמצאו בין השדות. מה אומרת ההטבעה בצורת כוכב? |
התמונה האחרונה יכולה להיות ההטבעה יכולה להיות או מארה"ב או מברית המועצות יותר סביר מברית המעצות
השבמחק