את שמו של הכפר מיסקה שמעתי לראשונה לפני שבועות בודדים. זה קרה במהלך מיני-מחקר הכנה שערכתי לקראת יציאה לאיזור שבו נערך ב-13 למאי 1948 "מבצע מדינה" - הקרב לכיבוש כפר סבא הערבית. זהו קרב שנשכח. מעטים מאוד יודעים שהיתה פעם כפר סבא ערבית, שהיה קרב לכיבושה, ששרידיה (פרט למבנים בודדים) נעלמו מתחת לשיכונים ישראליים טיפוסיים.
מעטים עוד יותר יודעים שמבצע מדינה מחזיק בשיא מפוקפק: כיום, לאחר שרוב התעלומות נתפרו זה מכבר (ובראשן תעלומת הנעדרים מתל א-ריש), זהו הקרב הבודד והנקודתי שעלה לצה"ל במספר הנעדרים הגדול בתולדותיו. שישה חיילים וקצין מחטיבת אלכסנדרוני, לא פחות, נעלמו כאילו האדמה בלעה אותם. ובניגוד למקרים אחרים של נעדרים ממלחמת השחרור, כשפעמים רבות ברור שהם נקברו כאלמונים ועבודת האיתור היא ברובה מציאת קרובי משפחה ועריכת בדיקות DNA, במקרה הזה התעלומה מושלמת. לא היו גופות. אפילו לא סימני דם. השבעה נעלמו.
מתוך יומרה מופרכת החלטתי לגשת לאיזור הקרבות כדי לראות אם אני מוצא משהו. כבר דמיינתי איך אני עושה כותרות: האיש שהצליח לפתור תעלומה של יותר מ-60 שנה. אולם החיפושים באיזור הקרבות של כפר סבא הערבית לא העלו כלום. האיזור בנוי ברובו, ובשטח הפתוח המועט שנותר מצאתי רק שרידים למחנות אירעיים של הומלסים. וכרגיל: מטבע של לירה אחת משנת תשל"ד. וכאן נכנסת לתמונה ההתפתחות צדדית. כי במהלך חיפושי הגוגל והעיונים במפות שמצאתי שם, נודע לי קיומו של הכפר מיסקה.
הכפר, שיש המבטאים את שמו גם כמיסקי, כבר היה נטוש בערך חודש כאשר מבצע מדינה יצא לדרכו. ממה שקראתי, מסתבר ש-30 השנים שבין 1918 ל-1948 היו תקופה סוערת מאוד באיזור ההוא בשרון. גדוד גרמני ישב שם במלחמת העולם הראשונה וספג הפגזות מידי הבריטים כחלק מהקרב על כפר סבא הערבית (שבמהלכו הושמדה כפר סבא היהודית כליל). אחר כך, במהלך שנות המנדט הבריטי, נרשמו אינספור התקפות אלימות וקטלניות על השכנים היהודים . בתיאורים שקראתי, היו כמה מהם שנכתבו על ידי אנשים שונים, שבה וחזרה מילה אחת: "מנוולים". זה נגמר בכיבוש והרס הכפר עד לרמה של שרידים מועטים, כשסוף סוף הזדמנה לקיבוצניקים האפשרות לנקום על כל מה שעוללו להם תושבי מיסקה.
הכפר, או המעט שנותר ממנו, נמצא ממש ליד רמת הכובש (צפונית-מערבית משם), עמוק בתוך נוף יפהפה של פרדסים שנמשכים ונמשכים ככל שהעין יכולה לראות. סיפורו ושרידיו מעסיקים לא מעט חובבי נאכבה מהצד השני (הקישור שהבאתי הוא מלפני כארבע שנים. כיום, האתר פחות נגיש בהרבה). אני, אישית, משתדל לראות את כל הצדדים בסיפור הזה. הצטברו בידי די עדויות ולפיהן תושבי הכפר היו טיפוסים אלימים, שעסקו בטרור למטרות שוד עוד לפני שעסקו בטרור למטרות טרור. והקורבנות שלהם היו גם מקרב ערביי הסביבה. ומצד שני, זה ודאי לא מפחית מעוצמת הרגשות שחשו התושבים כשהעיפו אותם מבתיהם. רגשות שמועברים כמיתוס שהולך ומהדהד ומתעצם ומתעוות - עד היום. ומצד שלישי... עובדה שלא הרחק נמצאים כפרים ערביים - טירה הוא הדוגמה הבולטת - שתושביהם איש לא נגע, והם הפכו ברבות השנים ליישובים גדולים ומבוססים בישראל.
האמת היא שזה מקום מדכא, מדכא מאוד. נראה שמישהו הרחיק לכת כדי לגרום לערבים לא לשוב לשם לעולם. זה מתחיל מגדר שמקיפה שטח גדול מאוד, מרוחק מהכפר, ועליה נתלו שלטים בזו הלשון: "שטח זה הוא רכוש מדינת ישראל". בחיים לא ראיתי ניסוח כזה. זה ממשיך מחפירה עמוקה שמקיפה את המתחם הקטן שבו נמצאים עדיין שרידיהם של כמה בתים מהכפר (צאצאי התושבים טוענים שמדובר במסגד ובבית ספר. ותיקי רמת הכובש אומרים שזה היה כפר עלוב וקטן, ומעולם לא היו בו מבני ציבור). מכל מקום, גם האיזור שסביב הבתים גודר - ללא פתח או שער. ועל הגדר מישהו הציב פגרים של שלוש בהמות כלשהן, שהפכו לשלדים מצמררים. כשהייתי שם חשבתי שמדובר בכבשים או בפרות צעירות. מאוחר יותר עלה בי חשד שמדובר בחזירים - אולי כדי להשפיל ולהבריח את מי שמעוניין לעלות שוב למיסקה. אין סיכוי שאני חוזר לשם כדי לבדוק את התזה הזו.
רציתי להסתלק משם כמה שיותר מהר. היה חם, ומסריח מאגן חמצון סמוך. פריטי החימוש היחידים שמצאתי היו רסיסים בודדים של פגזים. אפילו הם היו רותחים מחום השמש, והותרתי אותם במקום. בבית גיליתי שהצילומים שלהם יצאו מטושטשים ובלתי ראויים לשימוש. הדבר היחיד שתיעדתי בהצלחה הוא אחת מכמה ערימות של חרסים - צלחות, כדים, נרות, הכל במצב מרוסק. הערימות שהעלו אצלי את החשד שמישהו ביצע באתר חפירה פיראטית, מיין את מה שראוי להילקח, והותיר את הפסולת הארכיאולוגית בצד.
מקום מצמרר, שרוחות רפאים של אלימות ומלחמה מסתובבות בו. בררר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה