להקת הפיפטיז

וזה רק חלק קטן מהמצבור שרובץ לו בלב מסלול לספורט עממי

בתחילת הדרך, חשבתי שהבלוג הזה יעסוק בשדות קרב היסטוריים, מהדהדים, שתיאור המהלכים שלהם מתועד היטב במפות, בעדויות ובספרים. אני חושב שדי מהר קלטתי שכאשר עוסקים בכברת האדמה הנקראת ארץ ישראל - ההגדרה של שדה קרב גמישה בהרבה. למעשה, כל פיסת אדמה, כל תא שטח, כל שדה פתוח הם שדה קרב. או לפחות מקום שבו היתה פעם התרחשות צבאית.

מי שמצויד בעין מיומנת, יקלוט תחמושת מוטלת בכל מקום. פה קליע, שם כדור שלם, שם כדור שתכולתו נורתה זה מכבר. והאקסיומה שפיתחתי לעצמי קובעת שבמקום שבו תמצא כדור אחד - תמצא ודאי עוד. ועוד. והשבוע קיבלתי שיעור מצוין בנושא הזה.

מסיבות שעוד מעט יהיו מובנות, הפעם ארמוז באופן כללי מאוד היכן נמצא המקום שבו אספתי את מה שאספתי. מדובר באיזור מוכר מאוד, שלדעתי כמעט כל תושב תל אביבי שעוסק בספורט עממי - הליכה, ריצה או רכיבה על אופניים - עבר בו בשנה החולפת. באותו מקום הונחו שני מסלולים - האחד להליכה או ריצה, והשני לרכיבה. הם רחבים ונוחים, ופס דשא נאה מפריד ביניהם. מצידם האחד כביש, ומצידם השני שטח פתוח שעד לא מזמן צמחו בו פרא קוצים ושיחים יבשים.

לפני כשבועיים עבד במקום טרקטור של העירייה, שעקר את הקוצים והשיחים וניקה את הנקודה שבה מתחבר צינור ניקוז גדול לתוך ערוץ טבעי, קטע קצר של ואדי טבעי שאיכשהו שרד בתל אביב הבנויה לעייפה. הכל כחלק מההכנות לחורף ולגשמים, אם יהיו כאלה.

כשעברתי שם, הבחנתי בציפור נודדת בלתי מזוהה שעמדה על עץ קטן (בין השאר, אני גם משתדל להיות צפר אורבני - תחביב שלא דורש כלום, ומעניק המון הנאה בתמורה). זיהיתי שזהו סוג כלשהו של סלעית, אך לא הצלחתי להבחין בכל הפרטים. התקרבתי, ולשם כך הייתי צריך לחצות את השטח שניקה הטרקטור. ואז, כשדרכתי על האדמה החרושה וההפוכה - הנה זה בא - מצאתי שלושה כדורים. 

אלה היו שני כדורי 9 מ"מ לוגר (מה שמכונה אצלנו בעברית עממית "תשע ארוך") וכדור 7.92 אחד של רובה מאוזר. הבחנתי מיד שאלה כדורים מתוצרת ישראלית. הלכתי לי לדרכי. אך למחרת הרגשתי שאולי אני מפספס משהו, וחזרתי לאותה נקודה, מצויד בעוזר המצטיין - הבן הבכור. התחלנו לסרוק את השטח בשיטתיות ותוך דקות הבנו שכל האיזור פשוט מרוצף בכדורים 9 ו-7.92 מ"מ. 

כל כדורי ה-9 מ"מ שייכים לאותה סדרה, ונושאים את ההטבעה TA 54 (כלומר, תל אביב 1954). זוהי ממש השנה הראשונה שבה העוזי המיתולוגי נכנס לשירות בצה"ל. לכן, ככל הנראה מדובר בסדרת הייצור הראשונה של כדורים שנועדו לעוזי. אך אולי נעשה בהם שימוש גם בתת מקלעים הישנים יותר שעדיין היו בשימוש באותה תקופה - סטן, למשל.

כדור 9 מ"מ מציץ מתוך החול. השנים העניקו לו גוון ירוק מקסים, כפסל ברונזה הלניסטי

כדורי ה-7.92 התפרסו על פני שלל מגוון יותר של תקופות. 1955, 1952 והישן ביותר מ-1950. אפילו כדור קטנטן בקוטר 0.22 השתרבב לו שם למצבור. 

עכשיו כבר הבנתי שיש פה עסק מעט רציני. הכדורים אולי היו קבורים באדמה בביטחה יחסית. אבל עכשיו הטרקטור הפך את הקרקע ושלף אותם החוצה. ובקיץ הבא, אם תפרוץ במקום שריפת קוצים אקראית (כפי שקורה כמעט מדי שנה) - התוצאה עלולה להיות לא נעימה למדי עבור הרוכבים, הרצים וההולכים במסלולים הסמוכים. שלא לדבר על מצב שבו ילדים ימצאו את הכדורים הללו, ויחליטו לשחק איתם.

למחרת, רגע לפני שהחלטתי סופית להזעיק לשם מישהו שיטפל במפגע, ביקרתי שוב. הפעם עם כל המשפחה. חזרנו עם שלל נאה של כדורי 7.92 מכל הסוגים והמינים. כשהמציאה היוקרתית ביותר, מבחינתי, היא כדור שמסומן PS 48 - הטבעה שמשויכת לתעשיית הנשק המחתרתית מהתקופה שלפני קום המדינה. כדור תש"ח אמיתי. בנוסף, בביקור הזה מצאנו גם כדור 9 מ"מ ישראלי מ-1952, עידן הטרום עוזי. 

1952, שהיא לגמרי במקרה שנת הולדתו של דאגלס אדאמס

1950, שהיא לגמרי במקרה השנה שבה מת הגנרל המהולל "האפ" ארנולד

1955, שנה שתיזכר לעד כשנת הולדתו של הצ'לן יו-יו מה

כדור אורגינל ממלחמת השחרור. PS = "פלשתינה שלנו"

מה המצבור עושה שם? ההנחה שלי היא שבמקום עמד פעם מתקן צבאי כלשהו. בשלב מסוים, אולי בשנות ה-60, מישהו ערך ביקורת בנשקייה והבחין שיש שם מאגרים של תחמושת ישנה. אלה מקרים קלאסיים שבהם הצבא מטפל בבעיות כפי שהוא יודע לטפל בבעיות: שלחו איזה חייל צעיר להיפטר מהזבל. והוא זרק את הארגזים במקום הראשון שבו הוא היה בטוח שאיש לא רואה אותו.
אבל מעבר לסיטואציה המצחיקה הזאת שבטח התרחשה לפני 50 או 40 שנה, אני מוצא הרבה ייאוש. אני סבור שאין המחשה טובה יותר לעובדה שכל פיסת אדמה פה קשורה איכשהו לצבאיות ולקיום שמתבסס על עוצמה צבאית. הכל שדה קרב. אנחנו באמת, באופן הכי מילולי שיש, עם שחי על חרבו. פשוט כך: על חרבו, ועל כדוריו הישנים. אם מאיר אריאל כתב פעם שבסוף כל משפט שאנחנו אומרים בעברית יושב ערבי עם נרגילה, אני מרשה לעצמי להוסיף: בסוף כל שדה כורכר פתוח שבו אנחנו הולכים או רצים או מדוושים יושבים חיילים. או רוחות הרפאים שלהם.

** עריכה ותיקון - 9-10-2010 **

בניגוד למה שחשבתי, מסתבר שההטבעה PS על גבי הכדור מ-1948 אינה של תעשיית התחמושת המחתרתית שלנו. זוהי תחמושת צ'כוסלובקית, חלק מהרכש המאסיבי שבוצע בראשית מלחמת השחרור.
 PS הם ראשית תיבות של Povázské Strojárne - שמו של מפעל מהעיר ביסטריצה, כיום בסלובקיה. ואל תשאלו אותי איך מבטאים את זה (פובאצ'קה סטרוינה?!). הטבעה צ'כית נפוצה נוספת מ-1948 היא Z, ממפעלי הנשק והתחמושת בעיר ברנו (שהעניקו למקלע ברן - BREN - את שתי האותיות הראשונות בשמו. שתי האותיות האחרונות מייצגות את אנפילד).
באופן מעניין, שני סוגי תחמושת אלה נושאים עליהם, לצד קוד המפעל והשנה, גם הטבעה של מגן דוד. ככל הנראה זו שורש המחשבה הנפוצה, שמדובר בתחמושת מחתרתית מייצור מקומי. האם הסימון במגן דוד נעשה משום שהתחמושת יוצרה במיוחד עבור המשלוחים לצה"ל הצעיר? אין לי מושג.