 |
| כדורי 0.303 בכל מקום כמעט |
בבוקרו של חג שמחת תורה, במקום ללכת לראות הקפות בבית הכנסת השכונתי או לקפוץ לים הצלול והשקט, לבני הבכור היתה בקשה. יותר נכון דרישה. יותר נכון פקודה. הוא רצה שאקח אותו לגבעה 113. הסיבה פשוטה, ממש פרק א' במבוא להורות: בגלל שאחיו הצעיר כבר היה שם, והוא לא.
האמת היא שלא התחשק לי. כבר ביקרתי שם פעמיים. הבנתי שהמקום עשיר מאוד בממצאים, ולא מצאתי סיבה מיוחדת לשוב לשם בפעם השלישית. למרות שהעיסוק שלי באיסוף תחמושת ישנה משדות הקרב הפזורים פה ושם הפך לאובססיה, זו עדיין לא אובססיה מטורפת. כך אני רוצה להאמין, לפחות. לכן אני משתדל לגוון, למצוא מקומות חדשים, ללמוד על אתרים שלא היכרתי (ועל כך - ועל האירועים שקרו למחרת - בפוסט הבא). נראה לי מעט מוגזם לפתח קיבעון לאתר ספציפי בודד.
אבל הילד ביקש. ונסענו.
נפלנו על אחד מהימים הכי חמים והבילים בסתיו הזה, שמסרב להראות סימנים של סתיו. האיזור כולו, למרות יופיו ומה שיש לו להציע, היה נטוש כמו המערב הפרוע. הכבישים פנויים כמו ביום הכיפורים. הגבעות ריקות מאדם. חנינו ליד האנדרטה וירדנו לשולי כרם הזיתים. בעבר, בקטע שבו אדמה חרושה גובלת בשביל החקלאי, מצאתי תרמילים שכולם מתאורכים לשנים 1942-1943, ושימשו את אחד או שני הצדדים - אנחנו או המצרים - במהלך הקרבות העקובים מדם שהשתוללו שם בקיץ 1948. כל התרמילים האלה היו במצב לא טוב: מעוכים ואף קצוצים מגלגלי הטרקטורים ולהבי המחרשות.
הפעם לא מצאנו שם כלום. הילד כבר התחיל לגלות סימני עצבנות ותסכול, והצעתי שנמשיך צפונה ונטפס על השלוחה הארוכה של הגבעה מצפון לדרום.
במהלך הטיפוס הבחין הבן בערוצים התלולים שיורדים מהשלוחה בכיוון כללי למערב. הוא הציע שנרד בהם, ונחפש במקומות שעשויים להיות מקומות מסתור של חיילים. כבר היינו מיוזעים ולוהטים, ואני כבר ראיתי בעיני רוחי איך אני סוחב אותו בחזרה במעלה התלול. שוב, הסכמתי למרות אי הנחת שלי.
 |
| מתחילים לרדת בערוץ שמוביל מערבה - אפשר להבחין בו במרכז התמונה |
הסתבר לי שלילד, תלמיד כיתה ד', יש חושי חי"רניק מעולים. כבר בתחילת הדרך הוא מצא שני תרמילי 0.303, ממש זה לצד זה, קבורים למחצה בקפל קרקע שבצד הערוץ. ברור שזה מקום שבו חייל השתופף או ירד לכריעה וירה כמה כדורים. את ההנחה הזאת מחזקת העובדה ששני התרמילים זהים: שוב, כמו תרמילים אחרים שמצאתי בגבעה, מדובר בתרמילים תוצרת המטבעה הדרום אפריקאית.
 |
| צמד הכדורים הדרום אפריקאים שנמצאו במה שנראה כמעדת ירי בין דילוגים |
אבל היה הבדל משמעותי: הפעם, התרמילים היו שלמים כמעט לחלוטין. כמעט כמו חדשים. המשכנו לסייר זמן מה במורדות התלולים, ומצאנו עוד ועוד תרמילים. חלקם במצב מעורר השתאות. אתה רואה אותם מונחים כך סתם על שברי ענפים ועלים יבשים, כאילו הם נשמטו שם לפני שנה או כמה חודשים - ומתקשה להאמין שהם נמצאים שם 62 שנה. בדרך כלל אני מנסה להזכיר לעצמי להנציח מיד את רגע המציאה, ותמיד ההתרגשות גוברת ואני קודם כל מרים - ואחר כך מקלל את עצמי. הפעם אילצתי את עצמי לא לגעת, אלא קודם להסתכל. פשוט, המראה הזה היה כל כך לא הגיוני.
 |
| אחרי 62 שנה, הם מוטלים בין ענפים וקליפות עלים |
 |
| שלם, ללא פגע. תרמיל שנורה ממקלע ברן, מיד לאחר איסופו |
איך זה קורה? ובכן, התרמילים הראשונים שמצאנו בסיור הזה מוכיחים שהדבר הסביר קורה: התחמושת הישנה אכן נקברת באדמה, תחת שכבות משקעים של עשרות שנים. אבל, ההנחה שלי היא שאחת לכמה חורפים יורדים במקור (הנמצא בשולי הנגב, אסור לשכוח) גשמים משמעותיים ששולפים אותם החוצה מהאדמה, וסוחפים אותם מטה במדרון. התרמילים המעוכים והקצוצים שמצאתי בעבר גלשו לצד המזרחי של השלוחה, אל השטח החקלאי. התרמילים האלה גלשו מערבה, באיזור שבו ניטעו עצי אקליפטוס ואורן. הגשם סחף אותם מטה, וכאשר הזרם היה חלש מדי כדי לשאת את משקלם - הוא הניח אותם על גבי שאריות סחף אחרות - שברי ענפים, קליפות עצים ואשפה.
 |
| והנה עוד אחד, ככל הנראה היכן שנעצר לאחר הגשמים של החורף הקודם |
אבל היום המוצלח הזה עדיין היה רחוק משיאו. עד כה, כל מה שמצאנו שם היה שייך לאחד משני מפעלים: המטבעה הדרום אפריקאית, או מפעלי "גרינווד ובייטלי" הבריטיים. וגם הפעם, חלקם נורו מרובי לי-אנפילד (נוקר עגול) וחלקם ממקלעי ברן (נוקר מלבני, סימן של מכה כתוצאה מפעולת השן הפולטת) כדור אחר - כזה שלא נעשה בו שימוש אך למרבה הצער הקליע שלו נעקר ואבד מתישהו - נשא הטבעה לא מוכרת: D ולידה סימן שנראה כמו נ' סופית. הוא נוצר ב-1942.
בדיקה אצל התנ"ך הפרטי שלי להטבעות על כדורי 0.303 - האתר של הכוורן, מומחה הרדיו לגלים קצרים ואספן התחמושת הבריטי דייב קושמן, העלה שהכדור הזה הוא לא פחות ולא יותר מאשר הודי. הוא נוצר במפעל התחמושת שבעיר דום-דום, במזרח הודו. זהו מפעל שהקימו הבריטים כדי לספק תחמושת לכוחותיהם בהודו בפרט ובשאר נחלות האימפריה באסיה בכלל. וכן, השם דום-דום מעלה מיד לזיכרון את התחמושת האימתנית והידועה לשמצה, שהומצאה ממש שם, בשלהי המאה ה-19, על ידי קצין הארטילריה ברטי קליי. כיום, כדורי דום-דום ידועים יותר בשם תחמושת סופט פוינט.
 |
| נולד בדום-דום, נפל בגבעה 113 |
והיתה עוד הפתעה אחרונה לאותו היום. תרמיל נקור, בקוטר של כ-35 מ"מ, שנמעך מאוד בציר האורך, אך למרבה המזל חלקו האחרון לא נפגע והוא נושא הטבעה יפהפייה בצרפתית. הכיתוב אומר: מפעל הכדורים הצרפתי 32 m/m. התחמושת העצומה הזאת נראית לי כמו זיקוק תאורה שנורה מאקדח מיוחד. מצאתי לא מעט חומר על המפעל עצמו, אך עדיין לא הצלחתי לשייך את התרמיל לאקדח זיקוקים מטיפוס מסוים. ההתייחסות היחידה שמצאתי למשהו שנושא את המידה 32 מ"מ (ואני בכלל לא בטוח שה-m/m אמור לבטא מ"מ - וגם אם כן, הכוונה היא כנראה לאורך התרמיל ולא לקוטרו) היא לזיקוקי איתות לשעת חירום שהמפעל ייצר בשנות ה-30 עבור SNCF, רשות הרכבות הממשלתית של צרפת.
 |
| קרטושרי פרנסייז - איזה צליל נפלא לשם של מפעל תחמושת |
לאחר שסיימנו לעלוץ, שוב חשבתי על הגלובליזציה המוטרפת שהמלחמה מעודדת. גבעה אחת, שכוחת אל, בדרום של מדינה קטנה במזרח התיכון. מצרים וישראלים לחמו עליה במלוא עוזם, כשהם משתמשים בתחמושת שיוצרה בדרום אפריקה, בבריטניה, בצרפת ובהודו. הנה, קרב נקודתי אחד, על גבעה אחת, שלהתרחשות שלו יש טווח לוגיסטי שמתפרש על שלוש יבשות ורבבות קילומטרים.
עכשיו, האם לחזור לשם ברביעית? הראש אומר - די, תגוון. האובססיה אומרת - תחשוב על כל הדברים שעדיין מונחים שם!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה