ציר העלילה

כפי שהזכרתי ממש בתחילת הדרך, אחת מאבני היסוד של כל תחום העיסוק הביזארי שמצאתי לעצמי היא ההטבעה על חלקו האחורי של כל כדור או תרמיל. ההטבעה הזאת, הידועה יותר בשמה הלועזי הדסטמפ (headstamp) מספרת בעצם הכל. מי ייצר. מה ייצר (סוג התחמושת - רגיל, נותב, חודר שיריון וכו'), איפה ייצר. מתי ייצר.

לכל יצרן תחמושת, בכל מדינה, יש דרך מסוימת, מיוחדת וכמעט תמיד בלעדית לסמל את כדוריו. הסימון מעיד על כך שהם שלו, ורק שלו. בעיני, יש משהו מאוד משונה, קצת אירוני, בעובדה הזאת. מדינות יוצאות להילחם זו בזו. צבאות קוטלים זה את זה. חיילים מתעבים עד עומק הלב את יריביהם. ורק יצרני התחמושת נוקטים סוג מוזר של אחווה מקצועית. במהלך מלחמת העולם השנייה, למשל, כמעט כל הצדדים הניצים אימצו את כדור המאוזר, כלומר את התחמושת מסוג 7.92X57. לכאורה, בתוך המולת הקרב, הם יכלו להסתפק בהטבעה שאומרת "כדור 7.92, יוצר בשנה זו וזו". אבל לא: יש עשרות על גבי עשרות של קידודים, סימולים, סימנים וחריטות. גאוות יצרנים נשמרה, גם כאשר התותחים רעמו.

כל זה יכול היה להישאר בגדר מידע שקבור במרתפים טחובים של מפעלים לייצור תחמושת. אך כיום, כשהכל מרושת, המידע נמצא במרחק של שניונת ממך. יש פורומים של אספני תחמושת, אתרים של פסיכים, מדריכים שלמים שפורסים בפניך כל קידוד אפשרי, מאמצע המאה ה-19 ועד היום.
ברוב המקרים, אתה מקבל זיהוי מדויק שמתאים לתיעוד ההיסטורי - ומבסוט מעצמך. לפעמים נותרים עם תעלומה טורדנית. אני מת על התעלומות האלה, כי הן הזדמנות טובה לרקום תיאוריות מופרכות שאפשר לשרוף עליהן שעות על גבי שעות בניסיון להוכיחן.

את שלושת החפצים הבאים מצאתי במקום כלשהו ליד הרצליה (אין סיבה מיוחדת להסתרתו - אני עושה זאת בשביל לשמר את אווירת המסתורין). מצאתי אותם בנפרד, ברדיוס של כמה מאות מטרים ובטווח של כמה חודשים. המשותף לשלושתם הוא שהם נולדו באימפריית הרשע - במדינות הציר. מה לעזאזל הם עושים פה, ואיך הגיעו לארץ ישראל?

נתחיל מהתרמיל המעוך קשות הזה, שהפיקה שלו דלפה לפני אי אילו שנים והפכה את ההטבעה לכמעט בלתי קריאה. למעשה מדובר בכדור שהקליע שלו נעקר. אולי על ידי בעליו המשועמם ואולי כי במהלך 66 שנותיו רכב כלשהו רמס אותו. אחרי ניסיונות רבים לנקותו, מתקבלת ההטבעה הזו: auy S* 13 44. ומאחורי הגיבוב הזה עומד המידע הבא: כדור ה-7.92 הזה יוצר באחד מהמפעלים של חברה בשם "פולטה" (Polte), במקרה הזה במפעל בעיר גרונברג שבחבל שלזיה. אז זו היתה גרמניה. כיום העיר נמצאת בפולין, ושמה הוסב לזילונה גורה. בתקופת המלחמה היתה בעיר אוכלוסייה מעורבת מבחינה אתנית: רוב פולני, מיעוט גרמני. ב-1945, לאחר שהאיזור נכבש על ידי הצבא הסובייטי, הגרמנים נסו על נפשם. הכדור הזה נוצר שנה קודם לכן. סביר בעיני שהוא ירד מפס ייצור שפועליו לא ממש ששו לעבוד בו.

והנה עוד 7.92 אחד, מוזר אף יותר. הקידוד עליו מספר כי הוא יוצר בעיירה פינו (Finow) ב-1938. חמש שנים לאחר עליית היטלר לשלטון, כשנה לפני פרוץ המלחמה. אבל זה לא הכל. הכדור שלם, ובמצב לא רע אחרי שניקיתי אותו. אך מסתבר שמישהו פירק בעדינות את הקליע שלו, הפך אותו ותקע אותו בחזרה. עם השנים, כפי שקורה כמעט תמיד בכדורי מאוזר, הקליע התנפח וסדק את התרמיל.

אז מי הפך את הקליע ולמה? סתם משחק של חיילים שבוזים? לא בטוח. יש טכניקה כזו, שנקראת bullet reversing, או היפוך קליע, שאכן רווחה בקרב חיילים גרמנים. אבל - וזה אבל גדול - זה קרה במלחמת העולם הראשונה. חיילים עשו זאת מתוך מחשבה שהקליע ההפוך אומנם יאבד מתכונותיו הבליסטיות והטווח ייפגע - אך מנגד הוא יהפוך לחודר שיריון. במלחמת החפירות הקשה, ממילא לטווח לא היתה חשיבות גדולה. לכושר החדירה, לעומת זאת, היתה חשיבות משום ששני הצדדים החלו להשתמש בלוחות ברזל ניידים שבהם נוסרו חרכי ירי והם אפשרו תנועה על פני החפירה וירי דרך החרכים, בביטחה יחסית, בעת הצורך.

לפי האמונה, שהתפשטה כשדה קוצים בין כל היחידות, הפיכת הכדור אמורה היתה להפוך את לוח השיריון לחסר אפקטיביות. תיאורטית, כאשר הקליע פגע בשיריון כשצידו האחורי בעל השטח הגדול פונה קדימה, היה אמור להיווצר אפקט שדומה לדרך שבה פועל כיום פגז מעיך של טנקים. כלומר, הפגיעה אמורה ליצור גל הלם שעובר דרך המתכת של השיריון עד הצד הפנימי, ואז גורם לחתיכה נאה ממנה להיפרד ולפגוע באויב המתגונן. כיום, מומחי בליסטיקה אומרים (גם על סמך ניסויים) שהשיטה הזאת מופרכת ופשוט לא עובדת. את החיילים המיואשים בחפירות של 1916 או 1917 זה לא עניין. הם היו מוכנים לנסות הכל.
הכל טוב ויפה - אבל למה לבצע פעולה דומה 20 או 30 שנה מאוחר יותר? האם גאוני האלתור של המחתרות, שמעו על השפצור הגרמני מפיהם של ותיקי המלחמה ההיא וניסו לבדוק אם שווה לחזור עליו גם אצלנו? ואם כן, אז למה עם תחמושת גרמנית? תעלומה.

ונקנח בשיק לטיני. תרמיל 9 מ"מ - מה שייקרא אצלנו בישראלית "כדור תשע ארוך" - שלפי קידודו הסתמי לכאורה יוצר ב-1944 במפעל פיוצ'י שבאיטליה. פיוצ'י הוא יצרן תחמושת מהולל ומוערך שקיים עד היום. אך בימים הסוערים של מלחמת העולם השנייה, המפעל נחשב למטרה אסטרטגית הופצץ על ידי בעלות הברית. הכדור הזה, כך קראתי בפורומים של אספנים, נחשב נדיר למדי משום שהוא יוצר ממש לפני שהמפעל הושמד על ידי מפציצים אמריקאים.

אז מה כל הדברים האלה עושים אצלנו? אני, כמובן, הייתי רוצה לפנטז על מרגלים נאצים שהוצנחו לעורף האויב הבריטי, או על סוכניו של המופתי, ידידו הטוב של היטלר, שאומנו בגרמניה והוחדרו בחזרה לפלשתינה באמצעות צוללות U שהרימו פריסקופים מול חופי הרצליה... אולם כנראה האמת פשוטה יותר, אם כי גם היא מסעירה למדי. האיזור שבו מצאתי את מציאות הציר שימש ככל הנראה כמטווח ניסויים מאולתר של אחת מהמחתרות. אלה השתמשו בכל מה שיכלו לשים עליו את היד. ובאותם ימים פרועים, תחמושת מכל הסוגים והמינים, עודפי מלחמת העולם, הגיעה לזירה. ויש גם את האפשרות הבאה: זוכרים את מבצע שודד? לא, ברור שלא. מדובר בסבא של "קארין A". פעולה נועזת שבוצעה באוגוסט 1948, בדיוק לפני 62 שנה, ובה השתלטו כוחות קומנדו של צה"ל הקטנטן על ספינה שהביאה נשק מאיטליה לסוריה. איטליה? תחמושת של כוחות הציר? נראה סביר לגמרי (על אף שלפי כל מה שנכתב על אותה ספינה, היו עליה כמה מיליוני כדורים מצ'כיה. מאידך, בצ'כיה של אחרי המלחמה נותר ציוד צבאי רב מימי הכיבוש הנאצי). אגב, הפעולה הנשכחת הזאת נחשבת ל"שוברת שיוויון" בגלל הכמות האדירה של הנשק והתחמושת שנמנעה מהאויב ועברה כמעט בשלמותה לידינו ומיוחסת לה, חלקית, הצלחתו של צה"ל בשורת המבצעים שלאחר ההפוגה. הנה, אני חושב ששוב אני מחזיק ביד חתיכה קטנה של ההיסטוריה. טה-דה!