את העיגול המתכתי, העשוי מאלומיניום שעבר עם השנים שיתוך קשה, הזה מצאתי במהלך החורף. יש לי נוהל שהכרחתי את עצמי ליישם אותו, ולפיו "מה שאינו מזוהה אך נראה שווה בדיקה - לא זורקים". וכך, החפץ התגולל לו בין תרמילים מעוכים וקליעים בלתי מזוהים בתוך קופסת פלסטיק שחורה שפעם ישבו בה נודלס מ"זוזוברה".
עד השבוע, הערכתי שמדובר באחד מהשניים: תג זיהוי ישן של כלב, או מחזיק מפתחות של מכונית מתקופת המנדט (שכן בצילומים ישנים תמיד רואים שלוחיות הזיהוי התחילו באות M). המספר 568 נראה לי נמוך מדי מכדי להיות מספרו האישי של חייל.
ואז, באחד מהגיגולים הבלתי נגמרים שלי בנושא "מי ייצר את הכדור הזה והזה", נתקלתי בצילומים של דיסקיות זיהוי ממלחמת העולם הראשונה.
הנושא היה אז רק בתחילת דרכו. עד אז חיילים נשאו פנקס חוגר מנייר, ולפתע הצבאות נתקלו בקטל ברמות שלא הכירו, ובגופות מרוסקות ללא הכר בשלל דרכים שטניות ויצירתיות. לפתע נוצר צורך דחוף לצרף ללוחם אמצעי זיהוי עמיד. לבהילות הזה יש כמה תוצאות: צורת הדיסקיות אינה אחידה לרוחב הצבאות השונים, לעתים אפילו על פני יחידות שכנות; האינפורמציה שהוטבעה על פני הדיסקית אינה אחידה - היו דיסקיות שהכל נכתב עליהן, כולל דת וכתובת של המשפחה בבית, והיו דיסקיות שכמעט כלום לא הוטבע עליהן; ושיטת המספור לא היתה אחידה. במשך הרבה מאוד זמן, למשל, כל גדוד העניק לחייליו מספרים אישיים משלו, בסדר עולה החל מ-1. לכן, כל כך הרבה פעמים אפשר למצוא חיילים עם מספרים אישיים דו או תלת ספרתיים. זה לא שהם היו פז"מניקים (עד מתי אוג' 1915).
בצבא הבריטי, צבא הקומונוולת', לרוב החיילים האנגליים היתה דיסקית עגולה עם בליטה קטנה, כמו מטקה קטומת ידית - כאשר החור בתוך הידית. אז מה שמצאתי אינו דיסקית אנגלית (או שכן, מאחר והיו המון אילתורים). לחיילים האוסטרלים היתה דיסקית בצורת קופסית קטנה, כשהשם נחרט בצד החיצוני, ובתוכו הוכנסו פרטים על גבי נייר קטנטן כמו מיני-מזוזה. לחיילים הניו-זילנדים היתה דיסקית בצורה כללית של ראש חתול. לקנדים היה עיגול מחורר, כמו זה שמצאתי. אבל במקביל, היו אינספור אילתורים מקומיים, ואפשר למצוא ברשת תמונות של דיסקיות אוסטרליות, קנדיות ואנגליות שנראות בדיוק כך - עיגול אלומיניום מחורר. ויש אפילו מקרים מתועדים של שימוש במטבעות מקומיים מהאזורים שנכבשו, ו - קבלו את הנקודה היהודית - חיילים שבאו מהבית עם תיליון של מגן דוד, ובגדוד שלהם הוטבעו עליו פרטיהם האישיים.
אז כן, ייתכן מאוד שמה שהיטלטל בקופסת הנודלס הוא דיסקית של חייל. התחלתי לעבור על רשימת החיילים שקבורים בבית העלמין הבריטי ברמלה. אבל יש יותר מ-4,000 כאלה וזה כאב ראש רציני. מה שמעצבן במיוחד הוא שהאתר של ה-CWGC, ועדת הקומונוולת' לענייני קברי מלחמה, מאפשר רק חיפוש לפי שם, ובתוצאות מקבלים את המספר האישי. וואלה, לא חשבתי על משהו: אני יכול לצמצם את החיפוש לפי הגדודים שצלחו את הירקון, שמספריהם ידועים. נראה מה ייצא.
אז מי מכיר את החייל האלמוני מספר אישי M568?
لدي واحده في العبريه
השבמחק