אדם מבוגר למדי ממקום העבודה שלי, שמודע לעיסוקי הצדדי ההזוי, סיפר לי כי בילדותו, שעברה עליו בגבעתיים, היה בעיירה השלווה שטח פתוח גדול ובו חפירות מימי מלחמת העולם הראשונה. אני לא צריך לשמוע הרבה מעבר לזה כדי לצאת לשטח.
האיש לא זכר כמעט דבר שקשור לזהותו של האתר. אך חיפוש אינטרנטי קצרצר העלה שמדובר ב"גבעת קוזלובסקי" שברחוב המרי בגבעתיים, לא הרחק ממצפה הכוכבים. מדובר באתר משונה, כמעט סוריאליסטי: גבעה גבוהה מאוד שלכודה מכל צדדיה בג'ונגל אורבני אפור, מעושן ומכוער. בדרך נס נותרה הגבעה בלתי נגועה: מובלעת קטנטנה של טבע פראי בלב גוש דן.
למעשה, לנס הזה אחראי סכסוך אדמות בין עיריית תל אביב לעיריית גבעתיים. השטח נקנה לפני עשרות שנים על ידי תל אביב. גבעתיים חושקת בו, וחולמת על הקמת כמה מגדלי נדל"ן שמן הסתם ישתלבו היטב בסביבה הכעורה. עד שהסכסוך יוכרע, קמו התל אביבים וגידרו את השטח בגדר תיל גבוהה, שאפילו גדר תלתלית סבוכה נוספה לה, כאילו שמדובר במתחם צבאי סודי. הטבע הרוויח: זוהי כמוסת זמן זערורית שבה השתמרו פני קרקע של ארץ ישראל שכבר מזמן איננה - רכס כורכר, שיחי רותם שפורחים ומפיצים ריח טוב, עיריות, חרציות, כלניות, חבצלות וחצבים בסתיו, ועוד מינים רבים, טובים, ריחניים ופורחים.
מפסגת הגבעה, במבט כללי מזרחה, אפשר לזהות שתי שוחות עמוקות (או לפחות חריצים בקרקע שנראים כשוחות) שנחצבו בכורכר. השוחות התמלאו עם השנים בצמחייה סבוכה ביותר, וביום חמים של סוף החורף בואכה האביב - כשיש סיכוי טוב שהנחשים מתעוררים - העדפתי לא להיכנס לשם.
 |
| מבט מזרחה: השוחות מסומנות באדום. אוהב את הניגוד בין הירוק-ירוק לכיעורם של הבתים |
עם גובה של 85 מטר, הגבעה חולשת יפה בתצפית על פני כל גוש דן, על נקודות הצליחה האפשריות בירקון, ואפילו בכיוון ההפוך והרחק משם, לכיוון הדרך לירושלים. לכן ברור למה הוא יכול היה לשמש כיעד מבוצר טורקי. למעשה אם הוא לא שימש ככזה - אהיה מאוד מופתע. מוצב כזה יכול היה להפריע מאוד לבריטים כאשר אלה תכננו את חציית הירקון ואת המשך התנועה צפונה. עד כה נוכחתי לדעת שכמעט כל גבעה שחולשת על סביבותיה הפכה למוצב עות'ומני. תל רקית המוכרת והאהובה, למשל, מגיעה לגובה של 40 מטר ולכן היא שולטת היטב על כל האיזור השטוח יחסית שמיפו בדרום לארסוף בצפון.
במבט לכיוון כללי דרום-מזרח אפשר לזהות באופק את איזור שוהם-מודיעין. מבט מערבה מגלה את כל תל אביב פרוסה מתחת, על כל מגדליה המפלצתיים. העדפתי לא לצלם את המחזה.
 |
| מבט לזרום-מזרח: המון שיחי רותם ויישובי מודיעין באופק האביך |
 |
| לפעמים נדמה שהצבים, כמו מכנסיים מתרחבים וטלוויזיה שחור לבן, שייכים לשנות ה-70 שחלפו ואינן עוד |
עוד סימן לבריאותו של הטבע בתוך תא השטח הזערורי היה קיפוד שמצאתי במקום. למרבה הצער, זו היתה גופה של קיפוד. מן הסתם נקטל על ידי חתול. כפי שכתבתי קודם, השטח מגודר סביב סביב. אבל אני התעקשתי ומצאתי נקודה שבה מישהו - הולך על שתיים או הולך על ארבע - הרים קצת את שוליה התחתונים של הגדר. נכנסתי. הסתובבתי פה, הסתובבתי שם, והנה, כשהוא נעוץ בכורכר, מצאתי את החפץ הבא:
 |
| בהתחלה חשבתי שזה כפתור מג'ינס מודרני |
צורתו של הכפתור זהה לכפתורי ה-utility האנגליים שמצאתי פעמים רבות בחולות תל ברוך. אך ההטבעה אומרת שהמקור אחר: US ARMY, כלומר צבא ארצות הברית. וגם הגימור של הכפתור, עם פני השטח המחוספסים והכוכבים, קצת בלבל אותי: אולי זהו פריט אזרחי? אולי זה משהו חדש? לא ידעתי כיצד לתארך את הממצא. גם הפעם, השקעת מאמץ בינוני בחיפוש אינטרנטי העלה תוצאה טובה: אכן, זהו כפתור מימי מלחמת העולם הראשונה. באתר militaryitems.com מצאתי אפילו לאיזה פריט לבוש הוא שייך: זהו הכפתור העליון והחיצוני של מכנסי עבודה צבאיים מימי מלחמת העולם הראשונה.
 |
| כך נראה כפתור כשהוא מחובר למקומו צילום: militaryitems.com |
 |
| ואלה המכנסיים עצמם. צילום: military items.com |
השאלה היא, מה עושה כפתור אמריקאי באתר שבו נלחמו בריטים (או אוסטרלים, לפי חלק מהמקורות) בטורקים. בין עשרות כדורי ותרמילי ה-0.303 שבידי, יש שלושה המסומנים US, כלומר כדורים אמריקאיים שהגיעו כחלק מהסיוע של היאנקים לחברים שמעבר לשלולית. האם האמריקאים העבירו גם מדי צבא? לא אתפלא אם כן. אך כרגע זה עדיין דורש ממני חיפושים של מידע נוסף. כמו גם האתר עצמו, שוודאי אשוב אליו בשלהי הקיץ, כאשר הצמחייה תהיה סבוכה פחות.
ועוד משהו: ממש ליד הכפתור, מצאתי משהו שנראה לי כמו פיסה בת כמה סנטימטרים משוליה של קסדה. פיסת המתכת היתה נעוצה היטב בכורכר, ונדרשה עדינות כדי לחלץ אותה. הצלחתי לשלוף אותה שלמה למדי, אך היא היתה חלודה להפליא והחלה להתפורר לי בין האצבעות. החלטתי שיש גבול אדום תחתון לחפצים שאני מוכן לאסוף אתי. אחרי הכל, לפעמים חתיכת פח חלוד היא בסך הכל חתיכת פח חלוד.
