אני מדלג קצת (הרבה) בזמן. אחרי מציאת הכדור הטורקי הראשון, התחלתי לסייר באתר בערך פעם בשבוע. במקביל, מסע חיפושים לא יותר מדי מסובך הצליח למקד אותי בזהות המקום: תל א-רקית, אחת משרשרת של ביצורי חוף של הצבא הטורקי במלחמת העולם הראשונה.
בלילה הגשום והקר שבין 20 ל-21לדצמבר 1917, כוח שהורכב מיחידות משנה של שתי חטיבות, ה-52 וה- 75, ובו חיילים ניו-זילנדים, אוסטרלים וסקוטים, חצה את נהר הירקון (אל-עוג'ה) בשלוש נקודות צליחה - ממש בשפך, היכן שהיום נמצאת תחנת הכוח רדינג; באיזור שבו עומד היום גשר הירקון; ובאיזור שבע תחנות - משם, בשלושה ראשי חץ, הכוחות התקדמו צפונה. הצליחה התבצעה באופן מופתי, ההפתעה של הטורקים היתה מושלמת, ועד שעות הערב ביססו הבריטים אחיזה בקו שבין תל רקית במערב, ועד לאיזור רמת החי"ל של ימינו במזרח. זה הסיפור בקיצור נמרץ. בספרי ההיסטוריה הוא תופס פסקה או שתיים, חלקיק זעיר מהמלחמה העצומה.
אבל החלקיק הזעיר הזה הותיר מספיק עדויות. ומה שמתואר כקרב פשוט, כמעט לא-קרב, כנראה גבה גם הוא חיים צעירים לא מעטים. ואת העדויות האלה יצאתי לחפש.
בשטח, הממצאים מאשרים את מה שנכתב בספרי ההיסטוריה. אט אט, על פני חודשים, מצאתי שובל של תרמילים וכדורים בריטיים במעלה הגבעה, מדרום לצפון.
אפשר ממש לדמיין אותם מטפסים במעלה המתון אך הבוצי והחלקלק, כשמולם עמדות מבוצרות שבהם ממתינים להם לא פחות ולא יותר מהלוחמים העשויים ללא חת של חטיבת הקוזאקים הצ'רקסיים של האימפריה העות'מנית.
הכדורים, התרמילים הנקורים והקליעים שנחתו בבוץ הרך ונותרו שלמים - כולם שייכים לרובה הסטנדרטי של הצבא הבריטי: לי-אנפילד, בקוטר 0.303 אינץ'. רובם ככולם נושאים בתחתיתם הטבעה שמעידה ששנת הייצור שלהם היא 1915 או 1916. על ההטבעות האלה, המכונות בשפה המקצועית headstamps, יש המון מה לספר. אעשה את זה בהמשך.
מצאתי בחוף סידני עלי תרמיל ואשמח בעזרה לזהותו.
השבמחקאיך אפשר לשלוח תמונה?