זה מה שנקרא אקדוח

כל מה שקשור ברובים ומקלעים - כדורים שלמים, תרמילים וקליעים - אני מוצא בשפע, כמעט בכל אתר שאני שם על הכוונת. תחמושת אקדח היא דבר נדיר בהרבה. אולי משום שמלכתחילה, באקדחים נעשה שימוש צנוע מאוד במהלך קרבות.

הזיכרון הקולקטיבי, תוצר של צפייה בסרטים ישנים ושחזורים היסטוריים שנעשו תוך הסתמכות מוטעית על אותם סרטים, מתאר לרוב את האקדח כנשקו האישי של קצין מתנשא וקר מזג בעל שפם מטאטא ומקל מנהיגות קצר ביד. בדרך כלל, הוובלי יישלף מנרתיקו הגדול רגע לפני ששפם המטאטא של הקצין ירטוט בהתרגשות, והוא ישלח את חייליו הרועדים מפחד לצאת מתוך החפירות ולהסתער. "צ'ארג'!", הוא יזעק כשהוא מניף אל על את האקדח התופי המגודל. ואולי, בשביל הרושם, ידפוק איזו ירייה אחת באוויר כמי שמזניק סוסי מרוץ אצילים - בדיוק כפי שהורגל באחוזה הציורית שממנה באה משפחתו כחולת הדם. ממילא, החפ"שים ממעמד הפועלים שלו נחותים בעיניו מסוסיו האצילים, שממתינים לו אי שם באורוות שליד הגבעות המוריקות.

בסוף השבוע האחרון, במפתיע, מצאתי באתר תל-רקית תרמיל שכזה. התרמיל היה שייך לאקדח וובלי מרק IV, אקדח תופי מגושם שיורה כדורים בקוטר אימתני של 0.455 אינץ' (11.6 מ"מ), ושהיה מהאקדחים הנפוצים ביותר במלחמת העולם הראשונה.

בצה"ל, הכלי המיושן סחב קריירה מרשימה לפחות ראשית שנות ה-90 של המאה הקודמת, אז נעשה בו שימוש כאקדחם הטקסי של מובילי חוליות דגלנים וכדומה (פעם אחת, כששימשתי כמפקד חוליה כזאת בטקס סיום קורס מפקדי טנקים, ביצעתי תרגיל חמיקה מרשים לרס"ר המחנה שאיים עלי שאו שאני חותם על אקדח כזה - או ש... נו, בסוף לא עשה לי כלום ואני צעדתי בלי הכלי המביך ונרתיקו הצבוע - או מסויד - בלבן נוקשה).

אז איך אני יודע שהתרמיל הנקור אכן נורה מאקדח באותה הסתערות מפורסמת של דצמבר 1917? הכל טמון בהטבעה שבתחתיתו. האות K מציינת שהוא יוצר במפעלי "קינוך" הבריטיים, חברה שפעילותה נפסקה ב-1923. ה-II מציין שמדובר בדור השני של תחמושת ה-0.455, שיוצר מ-1898 ועד ל-1914. ה-C, אגב, מציין שהתחמיש של הכדור הזה עשוי מקורדייט - פיתוח שמיוחס לנשיאנו הראשון חיים וייצמן, שהיה אחד מהראשונים להמציא תחמושת שלא הותירה ענני עשן שחור אחרי כל ירייה (מה שכמובן חושף את היורה לעין האויב).

לפני כמה חודשים מצאתי באותו איזור, קצת צפונה משם, קליע עופרת כבד ומעט מעוך שנורה בדיוק מאקדח כזה. אולי הוא שייך לתרמיל ואני מאחד שוב את הצמד אחרי 92 שנות נתק?! סתם, אין סיכוי.

אגב, התרמיל היה מעוך במקצת, ובמהלך ניסיונות עדינים ביותר להחזיר לו את הצורה העגולה באמצעות פינצטה קטנטנה - פירקתי בלי כוונה חתיכה ממנו. תזכורת מעצבנת לכך שאסור לגעת בבממצאים, גם אם מצבם לא משהו.